בבית הכנסת של מי, אין את האביזר הזה? לוחות מהודרים העשויים מעץ, זכוכית, פלסטיק, קרטון, אבן, מתכת, עליהם חקוקים או מודפסים תפילות הנאמרות על ידי הציבור כמו 'בריך שמיה' או 'מודים דרבנן' מוצגים על כתלי בית הכנסת בשלל ויריאציות וסגנונות אמנותיים.

 

בחלק מבתי הכנסת, כמו בית הכנסת שלנו, העלו את התופעה לכלל שיטה וקירות בית הכסת מצופים בלוחות רבים עם תפילות שונות ואמרות מענינות. בין הלוחות אפשר למצא את ברכת הכהנים עם הפסוקים הנאמרים על ידי הקהל בשעת נשיאת כפיים, קדיש על ישראל, קדיש דרבנן, 'שיוויתי ה' לנגדי תמיד', 'אסור לדבר בעת התפילה', 'למנצח', 'שיר למעלות', ועוד ועוד.

 

בשלשה מדורים בגליון הנוכחי אוזכרו לוחות אלו, שהפכו מן הסתם לתו היכר של בית כנסת כמעט: בפינה ההלכתית המעלה את השאלה האם בכלל מותר להציב לוחות כאלו בית הכנסת? בבסיס השאלה עומדת חוות דעתושל הרדב"ז שאוסר להתפל מול מראה, ולוחות אלו שעשויות או מצופות  לעתים קרובות במשטח זכוכית עשויות לשמש כמראה. גם במדור 'בית הכנסת הסיפור' שדן השבוע באביזרים וכלי קודש ייחודיים לבתי כנסת צוינו בין השאר לוחות אלו, כחלק מהאביזרים הכמעט טריוויאליים בכל קהילה.  ולבסוף בפינת הייעוץ של היועץ אלון חאמי סביב אביזרי בית הכנסת.

 

את סיור החודש בחרנו לערוך בבית הכנסת "הפירמידה" - חלאסצ'י שבבאר שבע, ולראיון החודשי זימנו את מר אליעזר שפר, יו"ר איחוד בתי הכנסת והמו"ל של לוח השנתי לבתי הכנסת לשיחה סביב פעילותו וסביב כנס ייחודי אותו הוא מתעתד לערוך בזמן הקרוב.

 

פינותינו הקבועות, עורך הדין, דוד דואק [בלוגבאי], אלון חאמי [ייעוץ] ושרה קונפורטי [אמנות], יופיעו כסדרם.

 

חודש טוב

 

אליעזר היון. עורך.