דלגו לתוכן הראשי

סעיף 8ד(ב) בחוק העמותות מתיר לעמותה לשמור באמצעים אלקטרוניים את התקנון ואת המסמכים שחברי העמותה רשאים לעיין בהם לפי סעיף 39(א), כלומר הפנקסים, הפרוטוקולים של האסיפות והדוחות הכספיים, ובלבד שמי שזכאי לעיין בהם יוכל לקבל העתקים (חוק העמותות, נבו). מכאן אפשר לגזור סדר לסריקה: קודם התקנון, הפנקסים, פרוטוקולי האסיפות והדוחות הכספיים, שאי אפשר לשחזר ושחברי העמותה זכאים לראות; אחריהם פוליסות הביטוח והחוזים עם ספקים וקבלנים; ובסוף הקבלות והחשבוניות, שהכללים לגביהן שונים. הסדר הזה הוא הצעה שלנו ולא הוראת חוק.

שאלה אחרת היא מה עושים עם הנייר אחרי הסריקה. מדריך של ארכיון היהודים האמריקאי לארכיוני בתי כנסת ממליץ להוציא מהתיקים פריטים שיש להם ערך כמסמך בפני עצמו, כמו תקנון או אמנה מקוריים, לשמור אותם במקום מאובטח ולהכניס לתיק צילום במקומם. מסמכים שבריים או מתיישנים, שחשובים רק בגלל המידע שבהם, מותר לפי המדריך להעתיק על נייר נטול חומצה ולהשליך את המקור, אבל גם כאן הוא מוסיף הערה: "נהגו בזהירות כשאתם משליכים מסמכי מקור" (תרגום חופשי). המדריך עוסק בארכיון של בית כנסת ובהעתקה על נייר, ואין בו דבר על סריקה דיגיטלית. להערכתנו, פרוטוקול אסיפה שנחתם ביד יושב ראש האסיפה, כפי שהחוק דורש בסעיף 23, שייך למסמכים שכדאי לשמור במקור גם אחרי הסריקה.

לקבלות ולחשבוניות שהעמותה קיבלה יש כללים נפרדים, בהוראות מס הכנסה (ניהול פנקסי חשבונות), שמטילות את חובותיהן על "נישום". לפי ההוראות, מסמך חוץ שנסרק נחשב מסמך ממוחשב רק בתנאים מפורטים: סימון בולט של המילים "מסמך סרוק", חתימה אלקטרונית מאושרת על הקובץ, בדיקה של אדם נוסף שהקובץ זהה למקור, ושמירה בארכיב דיגיטלי שאינו מאפשר שינוי או מחיקה. תצלום רגיל מהטלפון לא כולל את כל אלה. אם הכללים האלה חלים על עמותה של בית כנסת ומתי מותר לבער את הנייר, זו הכרעה של רו"ח, ואת התקופות המחייבות לשמירת כל סוג מסמך קובעים מול רו"ח או עו"ד.

תיקיות, הרשאות וגיבוי

המדריך האמריקאי קובע שרשומות של כל גוף נשמרות כיחידה נפרדת, ומציין שפרוטוקולי הוועד יסודרו ככל הנראה לפי סדר כרונולוגי, מהמוקדם אל המאוחר. ההצעה שלנו: תיקיות ראשיות לפי הגופים והנושאים: ועד, אסיפה כללית, כספים, ביטוח, חוזים ותורמים, ובכל אחת תיקיית משנה לכל שנה, למשל "ועד / פרוטוקולים / 2026". שם הקובץ נפתח בתאריך לפי סדר שנה-חודש-יום ואחריו סוג המסמך והנושא, למשל "2026-11-22 פרוטוקול ועד", וכך הקבצים מסתדרים לבד לפי זמן.

בהרשאות, NCVO, ארגון חברים של ארגוני צדקה ומתנדבים באנגליה, ממליץ לתת לכל אדם את הגישה המזערית הדרושה לתפקידו, בלי שנאמנים, מתנדבים או עובדים יצטרכו לחלוק חשבון או סיסמה. תקנות הגנת הפרטיות (אבטחת מידע) קובעות עיקרון דומה, ודורשות גם רישום מעודכן של התפקידים ושל ההרשאות שניתנו להם. בבית כנסת זה אומר שגבאי, גזבר ויו"ר מקבלים כל אחד גישה לתיקיות שהתפקיד שלו דורש, שחשבון הניהול של האחסון רשום על שם העמותה ולא על שם אדם פרטי, ושדף אחד מפרט מי מחזיק כל גישה.

הגיבוי צריך להישמר בנפרד מהמקור ולא פתוח לכולם: NCVO מבקש גיבויים שאינם נגישים לכל העובדים והמתנדבים ואינם מחוברים באופן קבוע למכשיר שבו נמצא המקור. המרכז הלאומי לאבטחת סייבר של בריטניה, בהנחיות שנכתבו ליחידים ולמשפחות, מגדיר גיבוי כעותק של מידע חשוב במקום נפרד ובטוח, מזכיר לבדוק שהוא מכיל את כל המידע החשוב, ומציין שמי שיכול להיכנס לחשבון הענן יכול לגשת גם לגיבויים שבו. בבית כנסת זה יכול להיות דיסק חיצוני שמנתקים אחרי כל גיבוי ושומרים מחוץ למבנה, עם בדיקה אחת לרבעון שהקבצים נפתחים.

מה לא שומרים בכלל? מועצת תקני PCI קובעת שנתוני אימות רגישים של כרטיס אשראי (קוד האימות והקוד האישי) אסור לשמור אחרי אישור העסקה, גם מוצפנים. זה תקן של תעשיית התשלומים ולא חוק ישראלי, ובכל זאת טופס תרומה או מחברת נדרים שכתוב בהם קוד האימות של הכרטיס לא ייסרקו כמות שהם. תקנות אבטחת המידע מוסיפות בדיקה שנתית: האם המידע שנשמר אינו רב מן הנדרש. שווה לשאול כך גם על כל קובץ בתיקיית התורמים.

החלפת גבאי היא המבחן של כל המבנה. רשות הצדקה של אנגליה ווילס מציינת שכשנאמן עוזב ובידיו תפקידים מיוחדים כדאי לארגן חפיפה, ושהחפיפה יכולה לכלול את סיסמת העמותה לאתר הרשות. התקנות הישראליות מוסיפות שיש לבטל את ההרשאות של מי שסיים את תפקידו. מחר בבוקר מספיק לפתוח דף אחד, לרשום בו מי מחזיק כל גישה ולבדוק שאף חשבון אינו רשום על שם אדם פרטי. אחר כך אפשר לסרוק את הפרוטוקולים החתומים של השנה האחרונה ולתייק אותם לפי שנה, ולהשאיר לשיחה הבאה עם רו"ח את השאלה מה עושים עם קבלות סרוקות.