זקני העיר הקרובה אל החלל
- פרטים
- קטגוריה: מהניוזלטר
- פורסם בשלישי, 25 נובמבר 2014 12:25
- נכתב על ידי ישראל מנחם
איך יש להתייחס לארוע מן הבחינה היהודית. מה חש רב הקהילה הסמוכה כאשר הבין שהמחבלים החטיאו אותו בחצי שעה ובשלשה מטרים. מדוע גל הפיגועים האחרון פוגע דווקא ביהודים שומרי מצוות. ולא, הרב לא חושב כי יש צורך להציב שומר, או להגיע עם האקדח האישי לבית הכנסת
הרב יהודה ברייטקופף, מתגורר בהר-נוף, ומשמש כרבה של קהילת 'חסדי נפתלי'-הסמוכה לבית הכנסת 'קהילת בני תורה' בו התרחש פיגוע הדמים בשבוע האחרון. יום למחרת האסון, ארח הרב ברייטקופף בזירת הארוע כנס דתות גדול, בו השתתפו אישים בכירים משלש הדתות כדי לנסות ולייצר שיח משותף כנגד הפיכת הסכסוך המדיני – ישראלי פלסטיני, למלחמת דת איומה.
בין שני בתי הכנסת, מפריד קיר בטון משותף. המרחק בין שני הפתחים אינו עולה על מטרים ספורים. ההחלטה כנראה הרגעית של המחבלים להיכנס אל בית הכנסת הימני יותר, ולא אל בית הכנסת של הרב ברייטקופף מעלה את השאלה האינסטינקטיבית: איך הרגשת כבוד הרב, במובן האישי?
אין ספר ש'מי שיותר קרוב יותר לחלל' האסון מדבר אליו יותר. זהו רגש אנושי שאי אפשר להתעלם ממנו. אבל ההסתכלות האמיתית על הארוע היא שונה לגמרי. קשה לומר שכל אחד היה רוצה למות, שכן בסופו של דבר האדם רוצה לחיות. אבל חשוב לומר שלזכות למות בכזה אופן זהו דבר נדיר ביותר. אין קדושה גדולה יותר ממוות כזה של קדושים.
אנחנו אומרים מוכנית 'איזה מזל שלא היינו שם', אבל המזל הוא דווקא של מי שהיה שם. זהו קרבן במלא מובן המילה. קרבן שהיה עם תפילין. רבי עקיבא התפלל כל חייו 'מתי אבא לידי ואקיימנו', זו היא מטרתנו בעולם. אין ספק כי למשפחות ולנו רע ומר. אנו נדרשים לתקן את המעשים שלנו, אבל מבחינת הנרצחים אסור לשכוח שהם היו בעלי דרגה.
ובכל זאת, איחור של חצי שעה, עצירת המכונית של המחבלים 3 מטרים שמאלה, ובית הכנסת שלכם היה הופך למוקד הארוע...
דווקא בארוע הזה, הכל היה מתוזמן דווקא לאנשים אלה ולא לאנשים אלה. היו שם האנשים שלא היו אמורים להיות, ואלו שאמורים להיות לא היו שם. למשל הרב לוין. הוא בכלל מתפלל בנץ, והגיע למנין הזה באותו יום רק כדי לשאול שאלה את הרב.
אחד המתפללים שמתפלל אצלנו בשבתות, ובמנין זה מידי יום, סיפר לנו כי הוא היה רגיל לשבת באופן קבוע בדיוק ליד שנים מהנרצחים. למה הוא לא הלך באותו יום לתפילה? כי אשתו העירה אותו שעה וחצי קודם לכן, ואמרה לו כי היא חלמה חלום רע. הוא קם לעשות הטבת חלום ולכן לא השתתף במנין הזה. שלשה ארבעה ימים אחרי הפיגוע הוא עדיין רועד. קשה להיות אפיקורס מול כאלו סיפורים גם אם מנסים...אתה רואה שהכל מכוון באופן המדוייק ביותר.
אגב, הכניסה לבית הכנסת שלנו הרבה יותר קלה מאשר בית הכנסת של 'קהילת בני תורה'. אין אצלנו מדרגות, ובכלל עד בתי הכנסת שלנו יש הרבה מאד ישיבות ובתי כנסת מתחילת הרחוב – שערי יושר, וויזניץ, המאפשרים גם דרך מילוט קלה יותר. מדוע הם הגיעו דווקא לבית הכנסת המסויים הזה?
לא צריך להיות מאמין גדול כדי לראות כי הכל מכוון עד לאחת. ביקרתי את הרב גולדשטיין שנפצע בפיגוע. הוא כבר מדבר. הוא סיפר לי שהוא קפץ על המחבל והלה אומר לו: תלך מכאן, פשוט תלך. מה שארע זה מעט [באופן יחסי כמובן] למה שיכל להתרחש. היו שם ניסי ניסים.
איך הרב רואה את הארוע מן הבחינה היהודית
בפעם ראשונה ששרתה שכינה בעם ישראל היתה בשנת 2448, בחודש ניסן. עשר עטרות עטרו באותו יום. בפעם הראשונה הקריבו קרבן ירדה אש מן השמים והשכינה שרתה. ואז: 'בקרובי אקדש'. דווקא שם, לקח הקב"ה את הכי מעולים ואת הכי משובחים. זהו היום העוצמתי ביותר, שיהודי עולה לגנזי מרומים.
יש פה קידוש ה' - הדרגה הגבוהה ביותר שיכולה להיות. אנשים רגילים כמעט ולא יכולים להגיע לזה. בין המתפללים היו כאלו שכלל לא שמו לב שהמחבלים התפרצו פנימה. הם המשיכו להתפלל. המשיכו עם המחשבותיהםהמרוממות. זהו קרבן ציבור עם כל הדינים: גם בבוקר בבוקר, גם עולה תמימה כמו שכתוב על יצחק, אנשים קדושים טהורים שאין בהם מום, שגם הלכו למקווה קודם לכן. זהו קרבן עולה במצב הקדושה והטהרה הגבוה ביותר.
האם הכרת את הנרצחים?
כן בוודאי. הם היו כל כך מיוחדים. חלק מיוחדים בתורה, חלק מיוחדים בחסד, חלק בשניהם. כולם אנשי אמריקה שבאו מארץ מעדנים ותענוגות, כדי לחיות חיי קדושה. לא יאומן כי יסופר.
האם בבית כנסת של הרב יש כיום מאבטח?
אין מאבטח – 'וכי הערוד ממית? החטא ממית'. אינני אומר להתנהג בהפקרות, אבל זה אינו הדיון. הנקודה המרכזית סביבה אנו צריכים להתרכז היא שהיה כאן מעשה מזעזע שבא לזעזע אותנו עד עמקי נפשנו, והזעזוע הזה בא להביא תיקון. "והלכתי עמכם קרי, והלכתי עמכם בחמת קרי".
לא צריך להתעכב על נושאים כמו האם מותר להביא כעת טלפון בשבת. ובכלל, האם זה יעזור? באינתיפאדה השניה שמו שומר והרגו אותו. גם אם נניח שיציבו כעת שומר בבית הכנסת, כמה זמן הוא יישאר, שבועיים שלש? שוב, לא זו הנקודה אותה אנו צריכים לקחת מן הארוע. אנו צריכים לתקן את עצמנו, זה המסר המרכזי מן הטבח הנורא.
לפני מאה שנה, בזמן מלחמה עולם הראשונה החתימו את גדולי הרבנים שיעשו יום צום. רבי חיים סולובייצ'יק, רבה של בריסק - שהוא אגב הסבא רבא של הרב משה טברסקי הי"ד שנרצח בפיגוע – לא חתם. כאשר שאלו אותו מדוע? הוא השיב כי 'אין בכך כל תועלת'. צריך לעשות אסיפת רבנים, לבדוק מה צריך חיזוק, ושהרבנים יפרסמו במה יש להתחזק. צום הוא טוב, בתנאי שמבינים מה הוא בא לתקן. יש בסיפור הזה מסר מאד חריף ומאד חד. יום כיפור בלי תשובה איננו שווה. הצום בלי ההבנה לשם מה הוא בא לא יועיל.
מה היה המסר המרכזי באירוח של אנשי הדת למחרת פיגוע?
הדוברים דיברו על כך שגבולות נחצו – רצח בבית כנסת. פניתי אליהם ואמרתי: הכל טוב ויפה, אבל המסר הוא לא ש'עברנו את הגבול, ובית כנסת, ותפילין', אלא שטיפת דם לא צריכה להישפך. לא של יהודי ולא של כל בן אנוש אחר. אסור להרים יד על רעהו, צרקסי, נוצרי, או מוסלמי. עלינו לשים מולנו את העדה הדרוזית כמודל. לא רק שהם אינם מרימים ידיים, אלא שמים את נפשם בכפם כדי להציל יהודים שלא יפגעו. לא להרבות דם אלא להציל דם. אני מקווה שהמסר עבר, ובכירי העדות שהשתתפו בכנס אכן יביאו לרגיעה מן הבחינה הדתית.
האם מדובר בשנאה דתית או שזו שנאה פוליטית?
ראיין אותי שדרן בשם ירון וילנסקי בגלי צה"ל ביחד עם איש דת מוסלמי – אימהם. השדרן ניסה לשאול אותו האם הארוע התרחש בעקבות העלייה להר הבית? – אגב, בכינוס הדתות ניסו לכרוך את שני הארועים – אבל האימהם התנגד בכל תוקף ואמר שאין לכך כל קשר. גם להבדיל, הרב שטיינמן אמר כי אין לקשור בין הארועים. שלשת הנערים שנרצחו גם הומתו באכזריות בגלל הר הבית? כדאי לשים לב לדבר מעניין: בכל החודשים האחרונים, גל הפיגועים פגע באנשים שומרי תורה ומצוות. גם הדריסות, הדקירות, החטיפות והרציחות היו כולם לאנשים שומרי מצוות. מה זה אומר לנו? בואו נחפש אצלנו. בתוכינו. אצלנו יש בעייה, בואו נפתור אותה.
האם לדעת הרב כפוסק, יש חובה להגיע עם אקדח או עם טלפון בשבת לבית הכנסת?
זו היסחפות. ממש לא. אתה רוצה שיהיה בית כנסת טלפון לשעת חרום, זה בסדר. השבת היה בבית כנסת הסמוך אלינו ארוע לב, ואולי הטלפון עזר. אבל להביא את האנרגיה למקומות הטפשיים האלה זה פשוט לא ריאלי.
אי אפשר שבכל בית כנסת בהר-נוף יוצב שומר. יש מאות בתי כנסת בשכונה, האם נציב בכל בית כנסת שומר? זה לא מעשי. זו הסתה מהתמקדות בנקודה. מן הבחינה הלכתית ה'טכנית', יש היתרים לשים פלפונים בבתי כנסת, וכך גם אם יש למישהו נשק והוא רוצה להמשיך להגיע אתו אפילו בשבת ייתכן שהוא איננו מוקצה [שהרי הוא לא מתכוון לירות בו, וזה נכנס לגדר 'כלי שמלאכתו להיתר'], אבל כאמור אסור להיסחף אל מעבר לדברים הנורמטיבים.
