בית כנסת "גלעד"

יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, הוא גם יום הזיכרון הפרטי של משפחת שטוקלמן, שבנם גלעד, נפל בקרב בלבנון. עמותת איילת השחר והמשפחה הקימו את בית הכנסת ביישוב תמרת לזכרו של הצעיר המיוחד, הנפלא, שנקטף בדמי ימיו.

 

נפילתו של גלעד

ביום ט"ו באב תשס"ו (9.8.2006) נפל גלעד בקרב בדרום לבנון כשהטנק שלו, שחיפה על כלים כבדים שסללו עמדות חדשות לטנקים בראס אל טוויל שצופה על הכפר עייתה א-שעב, נפגע ממטען צד ומיד לאחר מכן ספג טיל נ"ט. מפיצוץ הטיל והתחמושת שהייתה בטנק נהרגו כל אנשי צוותו. עימו נפלו רב-סמל ניר כהן, רב-סמל נמרוד שגב ורב-סמל נועם גולדמן.

גלעד היה בן עשרים ושש בנפלו. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בנהלל. הותיר אחריו הורים ושלושה אחים. הוא הועלה לדרגת סרן לאחר מותו. על המצבה חרטה המשפחה שתי שורות מצוטטות משיריו: "הילד שתמיד אהב וכולם אהבו אותו..." ו"כי מי שיודע לתת נותן את הכול...". [מתוך אתר יזכור].

 

הידיעה על נפילתו של גלעד

"כל היום הייתה לי תחושה רעה. הייתי באשדוד וכל הדרך חזרה שמעתי על נפגעים. הבן הבכור התקשר אליי והודיע לי 'אל תדאג, זה חבר'ה ממגלן'. נרגעתי קצת אבל אז בערב הגיעו מקצין העיר", סיפר מיכה, אביו של סגן גלעד שטוקלמן שנהרג אתמול מירי חיזבאללה על הטנק.

מיכה ורחל שטוקלמן עזבו את גיתית שבבקעת הירדן לפני 19 שנה ועברו לחיות ביישוב הקהילתי היוקרתי תמרת שבעמק יזרעאל. גלעד גדל והתחנך בתמרת וסיים את לימודיו בבית הספר התיכון במושב נהלל. הוא התגייס לצה"ל ושירת בחיל שריון, בעקבות אחיו הגדול. הוא סיים קורס קציני שריון והשתחרר מצה"ל בדרגת סגן.

לאחר שחרורו טייל גלעד בקנדה, וכששב לארץ עבר קורס דיילים באל על ועבד בשנים האחרונות כדייל אוויר בחברה. הוא תיכנן להתחיל ללמוד בשנה הבאה כלכלה ולימודי מזרח אסיה. הודעת אס.אם.אס על צו המילואים המתינה לו כשפתח את הטלפון הסלולרי שלו במהלך שהייה בניו יורק, והוא שב מיד לישראל.

בשבת האחרונה הוא הצטרף לחבריו בקו, ודאג לשמור על קשר יום יומי עם ההורים. מאז שגוייס וסיפר להוריו על מצוקת המזון בקו, עסקה אמו של גלעד בהכנת שקיות מזון לחיילים בחזית.

"הוא היה חולה מוסיקה. רק לפני שבוע הוא קנה פסנתר ולא הספיק אפילו לנגן עליו. הוא אהב סוסים, כתב שירים וניגן עם אביו יחד", כך סיפרו אתמול חברים על גלעד. הוא הותיר אחריו זוג הורים, מיכה ורחל ושלושה אחים, אלירן (29) שגם הוא מגוייס, ירדן (19) בשירות סדיר, ויאיר (10) [מתוך אתר ווינט].

 

בית הכנסת לזכרו

יושב ראש עמותת איילת השחר, הרב שלמה רענן, פגש בגלעד באחת מנסיעותיו לחו"ל, עת שימש כדייל.

בין השניים נוצר קשר חם, והרב רענן זכר תמיד את הצעיר המיוחד, החביב וטוב הלב.

לאחר נפילתו של גלעד החליטו – משפחתו של גלעד, והרב רענן – להקים בית כנסת לזכרו של הצעיר המיוחד, ובית הכנסת בתמרת קם והיה.

בטקס אבן הפינה בו השתתפו בני המשפחה, אנשי איילת השחר, ותושבי היישוב אמרה אמו של גלעד: במקום הזה בבית כנסת זה, בו אנו עומדים היום, קיפצו רגליו של גלעד הקטן, כאן למד, כאן חגג את קבלת התורה בכיתה ב', וכאן  בלובי וברחבה הסתובב כמו כולם בתחפושות פורים, וכאן במקום בו גדל אנו שמים היום אבן פינה לשדרוג ושיפור בית כנסת, שהוא המוסד החשוב ביותר שקם לעם היהודי מזה 2500 אות שנה.

גלעד היה קרוב בנפשו מאד לבית כנסת. גלעד בבגרותו עסק בכל. טייל בארץ, ראה עולם, עסק במוזיקה, ובמיוחד אהב גלעד לאהוב. אבל בבית על השידה תמיד דאג גלעד שתהיה מונחת כיפה, ולידה סידור תפילה.

גלעד היה איש של שלום ואחווה. הוא אהב את העולם והעולם השיב לו אהבה, עד שנלקח מעמנו. מי יתן ורוחו הטובה של גלעד רוח האהבה והשלום, תשרה עלינו כאן בבית הכנסת שיקרא מהיום על שמו. מי יתן ובית כנסת זה יהיה משכן של שמחה, משכן מכיל ומזמין לשאת בו תפילות, לחוג בו בריתות בר מצוות וחתונות, אני מודה לרב גרידון מלוס אנגלס שנדיבותו ונדיבות קהילתו סייעו לנו.

הרב שלמה רענן נאם גם כן בטקס המרגש ואמר  בין השאר: "ההיכרות הקצרה והממושכת שלי עם גלעד היה ספונטנית הכרתי בטיסות שלנו לניו יורק, בטיסות הארוכות בדרך כלל בטיסות הלילה... זה אולי הדייל היחידי שאני זוכר. החיוך שלו, החן שלו....