- אתם כאן:
- עמוד הבית
- ניוזלטר
- מדור היסטורי
- המדור ההיסטורי: בין רפורמה לנימוס בבית הכנסת: חלק ג' על מקהלה בבתי הכנסת האורטודוקסים באירופה
המדור ההיסטורי: בין רפורמה לנימוס בבית הכנסת: חלק ג' על מקהלה בבתי הכנסת האורטודוקסים באירופה
- פרטים
- קטגוריה: מדור היסטורי
- פורסם בשני, 28 אוגוסט 2017 09:50
- נכתב על ידי אליעזר היון
מלכתחילה תוכננה סדרה זו, על המקהלה בבית הכנסת של מנהיג יהדות מערב אירופה, רבי שמשון רפאל הירש [הרש"ר, 1808-1888], לכלול שני פרקים. אלא שעם סידור החומר והבאתו 'לדפוס' התברר כי היריעה לא תוכל לסקור את פריט ההיסטוריה זו בשני פרקים בלבד, ועל כן אנו מוסיפים לפחות פרק נוסף בתיאור מרתק זה.
כפי שהזכרנו בקצרה בשמו של חוקר יהדות אשכנז הרב בנימין שלמה המבורגר, הדעות על מקהלה בבית כנסת אורטודוקסי באירופה היו חלוקות. באסיפת רבנים חשובים שנערכה בעיר ההונגרית מהיאלוביץ בשנת תרכ"ו הוכרז איסור מוחלט על מקהלה ממין כלשהוא, ואיסור נוסף על כניסה לבית כנסת שמקיים מקהלה. האיסור היה כל כך חמור, שההסבר עליו כלל את המלים הבאות: "הן המה עיקרי תורה ובכלל אביזרייהו דעבודה זרה".
מה שמרתק הוא שמהפסק הזה, שעליו כאמור חתמו שורה של רבנים חשובים מן השורה הראשונה, נעדרו שתי חתימות חשובות מאד. מדובר בשני ממשיכיו המובהקים של החתם סופר מנהיג העולם היהודי בסוף המאה ה-18 ובראשית המאה ה-19 – רבי אברהם שמואל בנימין סופר בעל ה'כתב סופר', ורבי משה שיק בעל 'שו"ת מהר"ם שיק'. ואכן במשך הזמן הונהגה מקהלה בראשות מנצח גם ברפשבורג עירו של החתם סופר וגם בבית הכנסת 'עדת ישראל' בווינה [שיפשול] שנוסד על ידי חתן החתם סופר רבי בנימין שלמה זלמן שפיצר בעל ה'תיקון שלמה'.
ומה קרה בגרמניה?
ראש הישיבה של פיורדא שבגרמניה הרב אברהם בנימין וולף האמבורג הסכים [לפחות לפי ידיעה שהתפרסמה אז בעיתון] להנהגת מקהלה ובתנאי שלא תשיר שירים בגרמנית. החוקר המבורגר סבור שלא ניתן לתלות אמון בידיעה הזו, שכן לפיה הסכים גם לביטול אמירת 'יקום פורקן', 'איזהו מקומן', 'במה מדליקין' ועוד תפילות חשובות אחרות. הדיווח הזה סותר לחלוטין את השקפת עולמו ואת מאבקו הכביר כנגד חדשנות מכל סוג שהוא.
ואמנם תלמידו הנאמן רבי אברהם רייס, גדול בתורה שהיגר לאמריקה כתב בשנת תרי"ט כי הניסיון הראה שביטול אמירת חלק מהפיוטים והנהגת מקהלה הם חידושים שנועדו לרצות את רוח התקופה, והניסיון הראה שבפועל החלישו את כוונת התפילות ושמירת המצוות.
הנה קטע שכתב אחד מגדולי המומחים הגדולים להיסטוריה היהודית באירופה [הובא בתוך הספר, 'מחקרים על תולדות הולנד', עמ' 340-342]:
"ההתבוללות מצאה את ביטויה לא רק בביטול דברים אלא גם בהוספתם. ביניהם הייתה גם המקהלה. גם בתחום הזה היה קל יותר לרפורמה, היא הנהיגה את העוגב והוא היה במרוצת הזמן הסימן המבדיל המכריע בינה לבין היהדות האורתודוקסית.
לקהילות האורתודוקסיות לא באו בחשבון חוקי הגויים האלה, ולכן וכדי לשפר את שירת הקהל הנהיגו את המקהלה, עדיף עם קולות בס, כתחליף כשר לעוגב. גם פה היו שוב סכסוכים עם חברי קהילה שהתנגדו לכל חידוש. לפעמים מפני שחידוש דבר חדש הוא, הם, מתנגדי החידושים, נתמכו על ידי רוב הרבנים שגם הם לא התלהבו במיוחד מהמקהלה".
אסור לכפול את שם ה'.
רב מפורסם נוסף, הרב יצחק דוב זליגמאן בער הלוי באמבערגער, אב בית דין ווירצבורג, התנגד למקהלה מטעמים נוספים.
הוא נאבק במתחדשים בקהילתו שביקשו להנהיג מקהלה בבית הכנסת וכמה מראשי קהילתו התווכחו עמו וטענו שאין רצונם במקהלה מעורבת מנשים וגברים כדרכם של הרפורמים, אלא במקהלה על טהרת הגברים, שאינה אסורה מעיקר הדין ותוסיף הוד והדר למעמד התפילה. אך הרב באמבערגער התנגד לרעיון מפני שדרכן של המקהלות הללו היה לחזור על מילים בתפילה דבר מפוקפק כשלעצמו וגרוע מזה שמתוך כך באו לכפול אף את שם ה' שהוא איסור גמור.
לימים, מספר המבורגר, פנה רבה של ווירצבורג אל רש"ר הירש לברר אצלו היאך פועלת המקהלה שלו בקהל עדת ישורון' בפפד"מ באילו קטעי תפילה היא שרה ואם חוזרת היא על מילים. הוא הנהיגה בסופו של דבר בווירצבורג לאחר שעמדה בתנאיו, ותלמידי בית המדרש למורים שבהנהלתו השתתפו בה.
הרב מאיר להמן, רבה של מגנצא, תלמיד חכם גדול שגם נודע בספריו הרבים, התייחס למקהלה באמביוולנטיות. כך הוא כותב:
"שירת המקהלה אינה תנאי בל יעבור בעבודת ה'. להיפך הניסיון הוכיח ששירת המקהלה מהוה לעיתים קרובות מאוד את גשר המעבר אל העוגב. עוד יבוא הזמן בו נחרים כל זמורת זר בבתי כנסיותינו. מאידך סדר נימוס וכוונה הם אבני יסוד מהותיים של עבודת ה' היהודית, ומוכתבים על ידי ההלכה, ראה או"ח סי' צ"א קנ"א ובמקומות רבים אחרים".
נסין בהצגת עמדתו של רבי עזריאל הילדסהיימר ממנהיגי יהדות מערב אירופה.
רבי עזריאל הסתייג מהמקהלה, אלא שהוא דחה את האיסור הגורף שהטילו עליה רבני אסיפת מיהאלוביץ, שהוזכרו לעיל. לדבריו אין איסור הלכתי במקהלה למרות שאינה רצויה, ובוודאי שאין להילחם בה אם מלחמה כזו תפר את שלום הקהילות.
"חלילה לתוארו אפיקורסות... ואף ש'החדש אסור מן התורה' בכל מקום, ולא לבד שנכון שלא להנהיג גם המין האחרון - של המקהלה הכשרה - רק יש למנוע [את קיומה] עד מקום שידינו מגעת, אם אכן לא נגרום הפסד יותר מרובה משכרו על ידי אש המחלוקת".