ונהפוך, ונהפוך,

 

ונהפוך ונהפוך, ונהפוך הוא

 

אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם.

 

פורים הססגוני עומד בפתח וכמו חגים רבים גם חלק ממצוות היום שלו נחוגים סביב בית הכנסת. אחד מן המנהגים המוכרים ביותר הוא ה'תחפושות'. הילדים, ולפעמים גם חלק מהמבוגרים עוטים על עצמם בגדים מצחיקים או מסכות ['פרצופים' בלשון הפוסקים] משונות, כשבכך הם מגבירים את השמחה השוררת בחג. אלא שלמנהג זה מסתבר אין כל זכר בדברי הגמרא או הראשונים. העדות הראשונה למנהג זה מופיעה בפעם הראשונה במאה ה- 13 וכעבור כמאה שנה דן בנושא מבחינה הילכתית, רבי יהודה מינץ (1408-1508) מגדולי רבני איטליה ורבה של פאדובה במשך 47 שנים. הוא היה כנראה הראשון, שעסק בסוגיה זו מבחינת "איסור והיתר".

 

לא מכבר התפרסמה דעתו של ראש ישיבת כסא רחמים הרב מאיר מזוז שטען כי מקורו של מנהג זה הוא בכלל... נוצרי, ובסיסו הוא הקרנבלים הגדולים והמשתאות שהיו עושים המוני החוגגים ביום אידיהם. התנהגות זו השתרבבה גם ליהדות עד שהפכה למנהג מקובל. למרות זאת הרב לא קורא לבטל את המנהג. בהקשר למנהג התחפושות מתפרסם טור נוקב של הגבאי בבלוגבאי שלו.

 

חג פורים, כמו כל החגים טעון במנהגים רבים התלויים בעדות השונות. אפילו מנהג התחפושות שהוזכר לעיל מקובל יותר על חלק מקהלות ישראל. על בסיס הנחה זו מתפרסמים בגליון זה שני מאמרים העוסקים בכך. הראשון הינו מדור וותיק הסוקר את מנהגי הקהילות העתיקות ברחבי העולם היהודי [ראה מדורים על שמחת תורה, חנוכה, ט"ו בשבט], והשני מדור חדש בשם "עולם כמנהגו נוהג" המביא בתמציתיות את כל הפעולות, וההנהגות, השייכות לחודש הנוכחי.

 

לראיון החודש בחרנו לשוחח עם הרבנים שלמה רענן ועוזרו שרגא גבהרד העומדים בראש עמותת איילת השחר [המפעילה גם את אתר 'איגוד בתי הכנסת'], על פעילותם המרתקת בחג הפורים ברחבי ישראל. בהקשר לפורים מתפרסמת גם כתבה על ישיבת 'מרדכי הצדיק', מיזם המפגיש אבות ובנים ללימוד משותף בעצם יום הפורים המאגד בתוכו כמאה עשרים אלף הורים וילדים.

 

לסיור בית הכנסת נבחר בית הכנסת של הרב עובדיה יוסף בשכונת הרנוף. סיפורו של בית כנסת מיוחד זה מעניין ואקטאולי במיוחד בימים אלו של אחרי בחירות במדינת ישראל. היועץ ר' אלון חאמי מייחד את טורו גם כן לפורים, ופינת ההלכה, והחדשות מופיעים כסדרם.

 

בברכת "ליהודים היתה אורה ושמחה"

אליעזר היון. עורך.