משנכנס אב ממעטין בשמחה, נאמר בהלכה, ולא בכדי. בחודש זה נחרב בית המקדש, מקום צקון לחשם ועבודתם של יהודים במשך מאות שנים. תחת בית המקדש קם לו 'מקדש מעט' הלא הם בתי הכנסת הרבים, ואלו לא חדלו לפעול, והיוו למעשה את המוסד המרכזי של העם היהודי בכל תפוצותיו וגלויותיו, כשבכך מחליף הוא עד כמה שניתן את בית הבחירה שיבנה במהרה בימינו.
אלא שסכנות מאיימות גם על בתי כנסת ביימינו אלו, במאה העשרים ואחת, ולאו דווקא במדינות אנטישמיות או דיקטטוריות. כפי שדווח בגליון זה בעבר לא פעם, בתי כנסת חשובים בישראל נמצאים תחת סכנה של פינוי והריסה, כאשר לעתים מדובר בגורמים חסרי רגישות, שלא מוכנים לנסות ולהגיע לפתרון שיסייע למתפללים הקבועים, וישמור את בית הכנסת העתיק.
מבלי להביע עמדה בנושא המשפטי, ובפרט שהצד השני לא הציג את עמדתו, הבאנו בגליון זה את סיפור בית הכנסת בנחלת יצחק. בית כנסת זה הקיים משנת 1927 [כ-90 שנים] עומד בפני סכנת פינוי. רב בית הכנסת שמנסה באמצעים משפטיים לשמור על המקום, שלדבריו הובטח כהקדש לתמיד, שוחח עם 'מעט בית מקדש' וסיפר על מאבקו הקשה.
אל מול בית כנסת זה, מקבל בית הכנסת של כנסת ישראל פנים חדשות. ר' שמעון מלכהדובר ועדת החוקה, חוק ומשפטסיפר לנו על השיפוץ ועל מתיחת הפנים המיוחדת של המקום המקודש הנמצא במקום הקדוש ביותר לדמוקרטיה הישראלית.
יצחק שיינין, הגבאי המיתולוגי של בית הכנסת הגדול בעולם 'איצקוביץ' בו חולפים מידי יום 20 אלף אנשים, חלם במשך שנים לחפור מתחת הבית, ולבנות חדרי תפילה נוספים לרווחת המתפללים. אלא שהוא נתקל בבעייה: איך בונים דבר כזה ולא עוצרים את מנוע התפילה האדיר הפועל למעלה? בכתבה מרתקת הוא מספר לנו על המיזם המופלא שהפך למציאות.
מיכל אדר כותבת על אמנות יהודית בבית הכנסת ומתארת יפה מה קורה כאשר אמנות כזו וטכנולוגיה מתקדמת נפגשים.
בבית הכנסת בקיבוץ קמה לא פעל בית כנסת כ-70 שנים. זה לא מפתיע, קיבוצים רבים של 'השומר הצעיר' לא מיהרו לייסד בתי תפילה ביישוביהם. איילת השחר, שייסדה, הניעה, ויזמה עשרות בתי כנסת ביישובים רבים בארץ, נרתמה לסייע לתושבים המסורים שחולמים רק על דבר אחד: מקום בו יוכלו להתפלל לפני הקב"ה.
חדשות החודש, פינת ההלכה, ודבר הרואה החשבון מופיעים כסדרם. הגבאי דווק מבקש ברשימתו לא לקדש את עיקרון 'טמינת הראש בחול' ולדעת 'להתערב' במריבות בית הכנסת כשצריך, ור' אלון חאמי בטור על חובתם של הגבאים.
בברכת שיבנה בית המקדש במהרה בימינו, אליעזר היון. עורך.