בימים אלו של קריאת פרשת קרח וחבריו, מחלוקתו, שאיפותיו, וסופו הנורא, עולה כאילו מעצמה השאלה האלמותית הנשאלת בכל בית כנסת יהודי בדרשת ליל שבת: "קרח שפיקח היה, מה ראה לשטות זו"? עשרות תשובות נאמרו על שאלה זו, מפרשן התנ"ך המרכזי – רש"י ועד לאחרון הרבנים הדורש בבית הכנסת השכונתי.

 

אלא שעל אף כל התירוצים, ההסברים, והלקחים נדמה כי סוגיית ה'מחלוקת' עוד רחוקה מלהיפתר, בפרט אמורים הדברים כשאנו עוסקים בבתי כנסת ובקהלות ישראל הקדושות. באיזה בית כנסת יכולים המתפללים להתהדר בעובדה כי בקהלתם עדיין לא פרצה המחלוקת? כמה עדות כאלו יש? ברוב המקרים כשמתענינים בנסיבותיו של סלע המחלוקת מתברר כי כל המהומה היתה על ענין של מה בכך, קטנוני, וחסר חשיבות, ועל כך ניתן לומר, מטאפורית לדברי חז"ל: המתפללים, שפקחים הם, מה ראו לשטות זו?

 

היועץ הארגוני אלון חאמי מנסה לגעת בקצרה בנושא זה שעליו יורחב ב"ה גם בגליונות הבאים. בנוסף ערכנו סיור מרתק בבית הכנסת 'שטיבל' קטמון שבירושלים – בית הכנסת היחידי בעולם שעל כותלו מוצב מסך פלזמה מבריק, ואשר מצליח לקיים במרחב אחד, בנחת ושלווה, 2 מנינים ביום העצמאות – האחד בו אומרים את תפילת ה'הלל' והשני בו מתפללים תפילת יום חול רגילה. שרה קונפורטי, האמנית, תענה לשאלות הגולשים סביב 'חלונות ויטראז' בבית כנסת. פינתו של דוד דואק הגבאי והבלוג [שיספר גם על מחלוקת אקראית שפרצה אצלו בליל שבת], חדשות בתי הכנסת, והמדור ההלכתי יופיעו כסדרם.

 

אתם מוזמנים גם לדף הפייסבוק החדש שלנו, שהולך להפתיע בחודש הבא, בעז"ה

 

חודש טוב ושלום על ישראל

אליעזר היון. עורך