דבר העורך, לחודש שבט

סיפור שמתחיל לפני כ-70 שנים בו מעורבים שני אישים – דמויות מיתיות בציבוריות הישראלית, שי עגנון ויוסף קלאוזנר, עומדים בכתבה המרכזית של גליון זה.

 

בכתבה הנשענת על עדותה של הגברת מרים רענן, נחשפים מכתביהם של שני האישים המיוחדים הללו, המבקשים מתושבי קיבוץ רמת רחל שלא לחלל את השבת על ידי חרישת הבוסתנים שלהם הסמוכים לשכונת תלפיות.

 

קלאוזנר לא היה אדם דתי כידוע, אך הכבוד שרכש לסבה של רענן, יצחק רוזנר שהפעיל מלון בשכונה, הניעה אותו ביחד עם אישי ציבור נוספים לפנות לחברי הקיבוץ הטרי, ואלו ניאותו לפנייה.

 

בנה של מרים, הרב שלמה רענן, העומד בראש ארגון איילת השחר, מספר על חנוכת בית הכנסת והכנסת ספר תורה בקיבוץ שדה בוקר, המזוהה כל כך עם ראש הממשלה המנוח דוד בן גוריון, אפרופו דמויות מיתיות בציבוריות הישראלית.

 

בהודו קיים בית כנסת בעל גוון ייחודי – וורוד. רואה החשבון איתמר בן חור הביא לנו את התמונות ואת סיפורו של בית הכנסת.

 

עורך הדין קורינאלדי, המכונה 'סניגורם של בתי הכנסת' בשל פעילותו הרבה סביב בתי הכנסת שנחרבו בגוש קטיף, ובית הכנסת שפונה בגבעת זאב, מספר ל'מעט בית מקדש' על העתירה האחרונה בה הוא מעורב – ארגון בתי הכנסת והקהלות האורטודוקסיות נגד ההסתדרות הציונית העולמית. מתברר שארגון זה, בראשו עומד אליעזר שפר [ראה ראיון אתו בגליון זה] מהווה חלק אינטגרלי מן ההסתדרות הציונית, אך זו מסרבת לתקצב אותם.

 

בשיחות הקבועות עם ד"ר גפני ממכון יד צבי, מספר המומחה על 'שמות בתי כנסת'. האם בתי כנסת נקראים על שמות נשים? על שמות אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות?

הגבאי דוד דוואק על פרשה שלא זכתה לכותרות הראויות לה בתקשורת: עיסויים בבית כנסת, מול ארון הקודש. דוואק תוהה לא רק על עצם קיום האירוע המביש, אלא על אפשרות התהוותו.

בפינת ההלכה הועלתה שאלת התפילה בבגדים שאינם הולמים, וברשימת רואה החשבון נידון המשך סוגיית איחוד בתי כנסת.

 

בברכת חודש טוב.

אליעזר היון. עורך.