דבר העורך, תמוז תשע"ה

בגליון בית הכנסת הנוכחי בחרנו לספר את סיפורו של אחד מבתי הכנסת המיוחדים בארץ בכלל ובירושלים בפרט: בית הכנסת מוסיוף.

בית כנסת זה שנבנה לפני למעלה ממאה עשרים שנים, מאכלס בתוכו עשרות שיעורים תורה מידי יום, למעלה משלשת אלפים מתפללים, ומאות נזקקים שמוצאים בו מקור לישועה ונחמה.

בית כנסת נוסף עליו בחרנו לספר הוא בית כנסת בארץ הנמצאת היום במרכז החדשות העולמי: בית כנסת אלמנשהשבדמשק – סוריה. את המידע על בית הכנסת כמו גם על מכון שמחייה באופן מופלא את מורשת יהדות דמשק קיבלנו מהרב המיוחד משה חדיד שארח אותנו בחדרו הצנוע שבבני ברק.

בגליון זה חידשנו את הסדרה "שיחות בית כנסת עם ד"ר ראובן גפני", הנחשב ל'כהן הגדול' של מחקר בתי הכנסת, כאשר הפעם נסובה השיחה על קריטריונים למחקר בתי הכנסת – ובראשם שאלת מיקומו במרחב הציבורי.

הגבאי רבי דוד דווק מגיש מעשה שהתרחש על קבצן שחומד היה את העליות לתורה, ורבי אלון חאמי מפציר במתפללי בית הכנסת להישמר מן המחלוקת.

השאלה ההלכתית סובבת סביב ארוע המוכר מן הסתם לכל מי שהתפלל אי פעם במנין את תפילת השחרית בשבת או ביום חול: כהן עלה לתורה, ולאחר שלא נמצא לוי הכריז הגבאי "יעמוד כהן במקום לוי". אלא שבמקרה שלנו, דרש הגבאי מן הכהן לשלם גם עבור העלייה השניה. האם בקשתו מוצדקת?

פינת רואה החשבון העוסק בשכר אנשי העמותה [הגבאים...], ופינת החדשות מופיעים כסדרם.

חודש טוב

אליעזר היון. עורך.