דבר העורך, אייר תשעד

יִזְכֹּר אלוקים ועַם יִשׂרָאֵל אֶת בָּנָיו וּבְנוֹתָיו, הַנֶּאֱמָנִים וְהָאַמִּיצִים, חַיָּלֵי צְבָא-הֲגָנָה לְיִשׂרָאֵל, וְכָל לוֹחֲמֵי הַמַּחְתָּרוֹת וַחֲטִיבוֹת הַלּוֹחֲמִים בְּמַעַרְכוֹת הָעָם, וְכָל אַנְשֵי קְהִילִיַּת הַמּוֹדִיעִין וְהַבִּטָּחוֹן וְאַנְשֵי הַמִּשְׁטָרָה אֲשֶׁר חֵרְפוּ נַפְשָׁם בָּמִלְחָמָה עַל תְּקוּמַת יִשְׂרָאֵל, וְכָל אֵלֶּה שֶׁנִּרְצְחוּ בָּאָרֶץ וּמִחוּצָה לָהּ בִּידֵי מְרָצְחִים מֵאִרְגּוּנֵי הָטֶּרוֹר

 

הזיכרון לנופלים מעלה מידי שנה את פולמוס צורת הזכירה: איך זוכרים, האם נדרשים כולם לזכור בדרך עליה החליטו הרשויות? מה דינם של אלו שבחרו לזכור 'אחרת', האם הם מבזים את זכר הנופלים?

 

מבלי להיכנס לגוף הפולמוס, אין ספק כי לנו כיהודים מאמינים יש צורת 'זכירה' מסויימת, יהודית, רוחנית. אנו כיהודים מאמינים סבורים כי הנצחתו של יקירינו במקום של תורה, של קדושה, מהווה זיכרון ועלייה לנשמתו.

 

בית הכנסת הוא מקום אידיאלי לסוג הנצחה מן הזן הזה.

 

לקראת יום הזיכרון בחרנו ב'מעט בית מקדש' לעסוק בסוגי הנצחה שונים, כאשר ההתמקדות, לאור התקופה, היא בלוחות הנצחה דיגיטליים.

 

הגליון יעסוק גם ב'כנס הגבאים' השנתי של ארגון דפי שופר, ולראיון החודש בחרנו לשוחח עם היוזם המארגן והמייסד של הארגון ושל הפורטל הגדול לענייני בתי כנסת וקהילה מר אוריאל אוסי.

 

בית הכנסת בו סיירנו החודש הינו בית כנסת הנמצא בליבו של מלון, אחד העתיקים והחשובים בארץ – הלא הוא מלון דבורה. בעלי המלון ומפעילי בית הכנסת - משפחת קנול שוחחו אתנו, וסיפרו על פעילותם ועל בית הכנסת המיוחד שלהם.

 

בפינת ההלכה עלתה שאלה מרתקת: מתפלל רכש עלייה בסכום מסויים, ומתפלל אחר ביקש לקנותה ממנו. המתפלל הראשון ניאות למכור לו אך בסכום הגבוה פי עשרה מן הסכום הראשון. כעת מתפללי בית הכנסת זועמים וטוענים כי הכסף שייך לבית הכנסת ואין הוא רשאי לעסוק 'מסחר' בעלייתו. עם מי הצדק?

 

פינת הגבאי, רואה החשבון, היועץ, והמנהגים, מתפרסמים כסדרם.

חודש טוב.

אליעזר היון. עורך.