את מכון משנת החפץ חיים בראשות הרב נתן צבי ירום. אין צורך להציג לקוראים. מזה כחמש שנים שקיים המכון. שמטרתו להפיץ את תורתו ומשנתו של מרן החפץ חיים זיע"א. בהפצת ספריו בצורה שלא היה לה אח וריע עד היום בליקוטים על עניינים שונים ממרן ומתלמידיו שומעי לקחו. הספר הראשון: התפילה במחיצת החפץ חיים. ובו מאות מאמרים ביאורים ופירושים על סדר התפילה. הספר השני: השבת במחיצת החפץ חיים: ביאורים מאמרים ופירושים על סדר התפילה. ספרים אילו היו לנחת רוח של ממש אצל גדולי ישראל שהתפעלו מאוד מההיקף העצום של התוכן תוך שמירה מדוייקת על המקורות והניסוח. הספרים קנו לעצמם מקום מכובד כראוי בקרב כלל הצבור. שכן דברי קדשו של רבינו החפץ חיים מדברים לכל יהודי באשר הוא. וכפי שכותב המחבר בהקדמה לספרו על התפילה את שאמר רבינו חיים עוזר גרודזניצקי זצ"ל שדברי החפץ חיים הם כמן שכל הטועם אומר לי לי.

 

בימים אילו ימי הרחמים והסליחות יוצא לאור הספר השלישי: הימים הנוראים במחיצת החפץ חיים: ובו מאמרים רעיונות דרכי התשובה וביאורים לתפילות הימים הנוראים במחיצתו של החפץ חיים. במלאות שמונים שנה להסתלקותו של רבינו עת כבה אור עולם. פנינו ליו"ר המכון הרב נתן צבי ירום. לטעום מעט מדרכי העבודה של רבינו בימים נשגבים אלו

 

ש:מה הייתה גישתו של רבינו בנוגע לאמירת הסליחות

ת:בכל דבר היה רבינו מעמיק בפנימיות של הנעשה.תמיד היה מורה לא לעשות המוטל עלינו כמצות אנשים מלומדה. רבינו היה כל ימיו עסוק בחשבון הנפש אשר תמידין כסדרן היה עורך לעצמו וכפי שנתאר בהמשך אך לפני הכל חשוב לציין את אשר כתב בנו בספר דוגמא מדרכי אבי וכך כותב:

מספרים, כי פעם בימי התשובה כשאמרו בישיבה סליחות, השתיק את המתפללים ואמר להם: וכי הסליחות נתקנו כדי לספר להקב"ה שחטאנו? הרי לפניו גלוי וידעו הדבר יותר מאשר לנו, אלא העיקר שבאמירת הסליחות נקבל על עצמנו שלא נשוב לכסלה, ועורר את העם לתשובה.

 

ש:האם ישנם עובדות או תיאור עבודתו של רבינו בימי חודש הרחמים והסליחות?

ת: חתנו של ה"חפץ חיים" הגאון רבי מנחם מנדל זקס זצ"ל סיפר ששמע לא פעם כיצד היה חותנו טוען כלפי עצמו בשעת לימוד המוסר. פעם מספר הגאון הנ"ל שמע בעשרת ימי תשובה כיצד עומד החפץ חיים ומתאר לעצמו בצבעים חיים את דמותו של עצמו כאילו הוא כבר מת והנה מביאים אותו לפני בית דין של מעלה וכרוז יוצא לפניו ומבקש שיביאו את זכויותיו והנה באים מחנות מחנות של מלאכים קדושים שנוצרו על ידי התורה שלמד במשך הזמן ושל המצוות שקיים במשך ימי חייו וכן את זכויותיו המרובים אשר זכה בהן על ידי ספריו הרבים שזיכה בהם את הרבים ורבים השיב מעוון הוא הופתע ממשיך חתנו הגאון ואמר בראותו לעד עיניו המון כה גדול של זכויותיו אך תוך זמן קצר יצא כרוז נוסף וביקש להביא את כל עוונותיו ראה ה"חפץ חיים" שגם אלה מופיעים כמחנה עצום במחנה זה נכללו גם מלאכים נכים שנוצרו על ידי מצוות שלא קיים בשלימות הדרושה וללא תשומת לב ראויה וכן ללא מחשבה לשם קיום המצוה של ה' "תברך ללא דביקות ואף ללא חשק שקלו ומדדו את אלה לעומת אלה ויצא פסק הדין שהוא נמנה על הבינוניים כלומר הוא אינו רשע אבל גם צדיק אינו ובעצם אין זה רע כל כך שהרי הקב"ה רב חסד הוא ומטה כלפי חסד והוא בודאי יכריע בחסדו לטובתו אבל אז נשמע קול בישיבה של מעלה חי כלומר הנידון הוא אדם חי ונשאר בחיים והקול מוסיף להדהד בפמליא של מעלה ואומר "אם כן הרי יכול הוא לחזור בתשובה על חטאיו" לאחר מכן שמע חתן ה"חפץ חיים" כיצד הוא מזרז את עצמו וקורא ישראל מאיר אל חזור בתשובה.

 

ת:עלה פעם רבינו לדבר לפני בני הישיבה בראדין כמה ימים לפני ראש השנה, ועמד ותמה על ענין החרדה הנוראה אשר מקובל להתפחד ולחרוד בהתקרב ראש השנה. וכך היו דבריו, הלא מהי התשובה חרטה על העבר וקבלה על העתיד. אם כן, הרי אפשר להתחרט על העבר ולקבל על העתיד והכל יבוא על מקומו בשלום ומהי כל החרדה.

 

בני הישיבה בראדין הפצירו בהג"ר נפתלי טרופ ז"ל להשקיט את מבוכתם, מאשר דברי החפץ חיים סותרים את אשר ידוע לכולם, מגודל הפחד מיום הדין וביקשו ממנו להעמידם על הבנת הענין לאמיתו.

 

הנ"ר נפתלי ז"ל כדרכו בעמקותו החודרת עלה ואמר, הלא כל המוטל עלינו הוא להגיע לידי חרטה, אבל שתהא "חרטה". חזר שוב ואמר, הלא צריכים אנו להגיע לידי חרטה, אבל "חרטה". וכן חזר עוד פעם על הדבר, הלא צריכים אנו להגיע לידי חרטה, אבל "חרטה". וכן אמר הג"ר נפתלי ז"ל, הלא צריכים אנו להגיע לידי קבלה על העתיד, אבל שתהא "קבלה". וחזר שוב ואמר, הלא צריכים אנו להגיע לידי קבלה, אבל "קבלה". וכן חזר עוד פעם על הדבר ,הלא צריכים אנו להגיע לידי קבלה, אבל "קבלה".

 

בדברי הג"ר נפתלי הללו כבר היה לבני הישיבה תשובה להשקיט את מבוכתם בודאי כי על ידי חרטה על העבר וקבלה על העתיד, על ידי דברים הפשוטים הללו הכל יבוא על מקומו בשלום. אבל הרי צריך הכנה רבה כדי שאכן תהא "חרטה", וכן בודאי קבלה. אבל צריך הכנה רבה כדי שתהא "קבלה". וכן הדבר גם כאשר נגשים ללמוד, בודאי כי כל אשר נדרש ממנו הוא "פשוט ללמוד", אבל צריך הכנה רבה כדי שאכן יהיה זה "לימוד תורה". היינו שיכיר ויבחין שם עולם אחר, וירגיש בעצמו כי בלמדו תורה מתחדשת גם בו בעצמו עצם מציאותו להיות "מציאות מעולם אחר"

( מוסר ודעת)

ת: בספרו  תורת הבית פרק י' הביא: שמעתי בשם גאון אחד שאמר אם האדם ידבר תמיד מעניני התשובה יוכל לקוות שיועיל איזה פעם לנפשו שימצא בה הרגש לתשובה משא"כ אם לא ידבר בזה יוכל להיות שיחיה ימים ושנים ולא יבוא לתשובה.מעניין לציין עובדה: מספרים על חזן שנכנס פעם לר' ישראל מסלנט ושאל אותו יאמר לי רבנו מה התשובה המיוחדת שלי כחזן?  עליך לעשות כל מאמץ שקולך יהיה ערב שהרי משלמים לך בשביל זה ענה לו ר' ישראל (שיחות הח"ח)

 

ראינו לנכון לצטט מהספר החדש כאמור היוצא עתה:הימים הנוראים במחיצת החפץ חיים מס' עובדות ומאמרים מרבינו. מעבודתו הקדושה והזכה בימים אלו:

 

פעם אחת ביום ב' דר"ה אחר הסעודה ראה אותו שהולך לשדה אחורי העיר, והלך לקצה השדה וישב שם על אבן אחת, ונשתהה שם ומאחר שכבר היה זקן בא בימים, לכן הרהיב בנפשו לילך לראות מה עמו, כאשר הרגיש שאיש הולך אליו עמד ממושבו והלך לקראתו, ואמר כך: הלא יום הדין היום ואיה אהבה והיראה שלי, ובלי התבוננות בגדולת השם אין מגיעים למעלות אלו, ולזה הלכתי להתבונן בזה.

(דוגמא מדרכי אבי)

 

אנו מבקשים מאת השי"ת שיתן לנו  חיים, וכי זה יה' לטובת השי"ת כי נוכל לפרוע את חובותינו ושאנו חייבים לו כמו הסוחר המבקש גמ"ח למען יוכל להמשיך מסחרו ולשלם לנושיו וזהו למענך אלוקים חיים,

(מעשי למלך עה"ת פ' בחוקותי)

סיפר מרן החפץ חיים שהתפרסם בשעתו באחד העתונים, על בן ישיבה שתפסוהו קבוצת חיילים רוסים ברחוב העיר, ורצו לעשות בו שפטים ולהרגו על המקום בלי כל משפט. החיילים כיוונו לעברו את הרובה וירו בו, אך הרובה נתקע ולא פעל. ניסו לירות בו שוב ושוב, אך לשוא. כשנוכחו לדעת שהרובה מקולקל לא אמרו נואש, ובמשך רבע שעה עמדו וניסו לתקנו אך לא עלתה בידם.. עד שגמרו אומר רשעים אלו שכנראה זהו כח עליון שמונע מהם מלפגוע באותו בחור יהודי, ושיחררוהו לחופשי.

והנה אותה רבע שעה נדמתה לאותו בן ישיבה כנצח וכמעט פרחה נשמתו ומרוב מורא ופחד נתלבנו כל שערותיו באותו פרק זמן שהיה תלוי בין חיים למוות ונתון לחסדם של שוביו.

אמר רבינו החפץ חיים כך צריך להרגיש כל יהודי ביום הדין, בעת שעומד לדין ולמשפט בבית דין של מעלה, וכל באי עולם עוברים כבני מרון וחייהם תלויים מנגד, ואם בכל זאת לא מתלבנות שערותינו הרי זה מלמד על כך שאין אנו חשים כראוי את אימת הדין.

(רבי שלמה בלוך)

 

סתום פיות משטיננו ומקטריגנו. לכאורה, אם בקשנו קודם שהקב"ה יכלה כל צר ומשטין, למה אנו חוזרים ומבקשים שיסתום את פיהם, הרי הם כבר כלו?

אלא שאנו מבקשים זאת, שמא אין זכויותינו מספיקות לכלות לחלוטין את הצר והמשטין, הרי לפחות תתקבל נא תפתנו לפני אדון כל – למחצה, שרק סתום פיות המשטינים שלא ישטינו.

אולם במה דברים אמרים שאנו רשאים לבקש לסתום פי המסטינים, אם אנו איננו פותחים פינו בלשה"ר ורכילות ושקרים וכיוצא באלו, אולם מי שבעצמו אינו סותם את פיו אלא פותחו תמיד בדבורים אסורים כנ"ל, האיך רשאי לבקש שהקב"ה יסתום פי המקטרגים, אם הוא אינו זכאי לכך?

(חובת השמירה פ"ו בהגהה)

 

בדרשתו בשבת תשובה בביהכנ"ס שבעירו אמר בין השאר שמא יטען מי שהוא מכם בבואו לעולם האמת שלא חזר בתשובה יען כי בעיר היה הח"ח ולא אמר לנו מעולם לכן הנני להודיעכם ולהזהירכם כי חלול שבת זה "אש" איסור נדה זה כרת חנוך הבנים והבנות זה היסוד ביהדות כשאבא לפני כסא הכבוד אוכל לאמר אינני האשם הזהרתי את העם.

(מעשי למלך עה"ת פ' ראה)

 

ר' ישראל מאיר  עשה מאמצים שונים להפוך את הסדר של תפילה זכה המיוחדת לליל יום הכפורים לפני כל נדרי, שתחילה יקראו את הוידוי בענינים שבין אדם לחבירו, ובסוף את הוידוי שבין אדם למקום, ולא כמו שמנוסח להיפוך באותה תפילה וטעמו עמו כי יש אשר מתחילים להתפלל "כל נדרי" ולא מספיקים לגמור את כל "תפלה וכה" ונמצא שיחסירו דוקא את העיקר ואת הווידוי שבין אדם לחבירו שבסופה.