אמנות סביבתית כשוות ערך לנטיעות – אמנות יהודית והרלוונטיות שלה לימינו אנו

 

 

   היש והריק - אופוזיט ופוזיטיב של העץ

מנשה קדישמן, ברזל

 

מעשהו הראשון של הקב"ה לאחר בריאת העולם היה נטיעת עצים:

"וַיִּטַּע ה' אֱ-לֹהִים גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם" (בראשית ב, ח);

ובהמשך הוא מצמיח כל עץ נחמד למראה.

 

כך גם מצווים בני ישראל בהיכנסם לארץ לעסוק במטע תחילה:

"וְכִי-תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל-עֵץ מַאֲכָל" (ויקרא יט, כג).

אנו מצווים גם שלא לכרות עצים: "לֹא-תַשְׁחִית אֶת-עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן, כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת, כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר?".

 

כמו אבות אבותינו אף עד לימינו עוסקים אנו בנטיעות, מחקים את מעשיו של הקב"ה שעסק אף הוא בנטיעות תחילה.

 

העץ משמש אותנו לרוב צרכינו: מעניק צל בארצנו החמה, דו תחמוצת הפחמן, מזון, בגדים, חבלים, חימום, מחסה, כלי עבודה וחומר ליצירות אמנותיות, ובשל תכונותיו אלו הוא מוערך עד היום.

 

ישראל היא הארץ היחידה בעולם שמספר העצים בה גדל ולא פחת במאה העשרים.

 

מרבית העצים והיערות בעולם נוצלו לתעשיות שונות. אך לא כך בארצנו - היחידה בעולם שבה יש חג לאילן, ובה מצווים אנשיה לא רק לנטוע עצים אחת בשנה אלא גם נוהגים לטעת עץ עם בואם לבנות בית חדש, בכל לידה חדשה וכד'.

 

האמנים פסלים בני זמננו "נוטעים" יצירות פיסוליות ברחבי הארץ, כמו ממשיכים את דרכי הנטיעות. לצד עצים נושאי פירות, אמנים נוטעים בארצנו 'עצים אמנותיים', שנוכחותם מגוונת מוסיפה לצבעוניות הארץ ומעבירה מסרי תרבות.

 

בתמונה למעלה אחד מהפסָלים ש"עציו" פזורים ברחבי הארץ - מנשה קדישמן (נולד ב-1932) זהו נושא ארצישראלי ה"מפריח" את האדמה בפסלים מחומרים שונים.

 

 

רן מורין, פארק הזיתים

 

"פארק הזיתים" של רן מורין נמצא ברמת רחל מדרום לירושלים, על תוואי הדרך העתיקה שעברה על גב ההר, היא "דרך האבות", סמוך לארמון יהויכין מסוף תקופת בית ראשון.

 

שלושה עמודים שעליהם נטועים שלושה עצי זית בני מאות שנה שהוצבו במקום. כל האתר מבוסס על המספר שלוש, שהוא מספר טיפולוגי מובהק. יש במקום שלושה עמודים, שלושה עצים, שלושה שבילים ושלושה שערים. האתר אף משקיף לעבר ירושלים מצד אחד, לבית לחם בצד השני ולעבר מדבר יהודה בצד השלישי.

 

מלבד המשמעויות הרבות הגלומות במספר שלוש, האמן ביקש להתייחס לשלוש הגלויות:

גלות מצרים, גלות בבל וגלות רומא.

 

השער האחד מורכב משתי פירמידות שמתוך כל אחת מהן עולה עץ זית, פירמידות המזכירות לנו את שהיית עם ישראל בגלות מצרים.

 

שער הכניסה מכיוון קבר רחל הנמצא במבואות בית לחם. השער מעוטר בעצי ברוש המסמלים מוות, ומרמזים לקבר רחל המבכה את בניה, קבר שעל ידו עברו הגולים לבבל. שער הכניסה ממזרח מוביל מהר הרודיון וממדבר יהודה.

 

מדרגות הכניסה לשביל מעוצבות בדומה להר ההרודיון, בצורת כיפה עגולה קטומה. שביל זה בא לסמל את גלות רומא, שכן בהר המלאכותי הרודיון בנה המלך הורדוס ארמון מפואר.

 

האמן פיזר מסביב בצורה קונצנטרית 200 עצי זיית שלוקטו מכל רחבי העולם: ספרד, יוון, ארה"ב, ארגנטינה, מקסיקו, תורכיה ועוד. בזאת מהווה הפארק כסמל לאחווה ושלום.

 

             

   פריט מפסל הרימון - ברונזה על אבן

 

היצירה הפיסולית של הרימון מכילה תכנים מגוונים החל מעיטור בגדי הכהן הגדול שהכיל רימון ופעמון רימון ופעמון... ועד לרימוני הזהב בראש עמודי שלמה: יכין ובעז.  

 

דרך משלים כמו "תנוקות של בית רבן היושבין שורות שורות כמו שמסודרין גרגרי הרימון ועוסקין בתורה".  

 

היצירה הפיסולית של התאנה מברזל אבנים וזכוכית מכילה מגוון רחב של מסרים כגון:  סיפורו של ש"י עגנון המבוסס על מדרשים תלמודיים על הקשר בין פרי התאנה הבשל לחלב עזים שופע. בלב התאנה גדולת המימדים נותרו פעמונים המסמלים את עדר העיזים שעבר במקום והותיר את צלילי דנדון הפעמונים...

 

 
פיוזינג זכוכית  - סיפור על עז שנזונה מפרי עץ התאנה  של א"י ושפע החלב טעים שהבריא אפילו זקן חולה