כולנו מכירים את המדרש היפה על חשיבות הנטיעות:
'וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל'; אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: 
אף על פי שתמצאו אותה מלאה כל טוב, לא תאמרו: נשב ולא נטע

לפיכך לא יבטל אדם מן הנטיעות, אלא כשם שמצא - עוד יוסיף ויטע....
(מדרש תנחומא, פרשת קדושים)

לכאורה, מזרז אותנו המדרש לקחת את חפירה וללכת כך עם השותלים – את ביד ורון בלב, לכיוון גבעת הטרשים הקרובה. אך כיום ישנן פחות ופחות נטיעות, ואם חפצי סביבה אנחנו – ייתכן כי נשב עוד רגע קט בבית המדרש ונשאל את עצמנו, מה המדרש מבקש מאתנו, כאן ועכשיו?

 

המדרש מתאר מצב בו אנו חיים בחברה של שפע: הארץ מלאה כל טוב, ארץ זבת חלב ודבש. ארץ המזמינה אותו לנהוג כמנהגו של חוני כשפגש את נוטע החרובים, לשבת בנחת,  לאכול ולהתנמנם (70 שנה?). אך במקרה זה המדרש אינו עוסק בשבח הארץ – המדרש מציין את השפע, רק על מנת להניע אותנו לעשייה – לעמול על מנת שגם ילדינו ייהנו מן השפע אשר הוא מנת חלקנו.

 

המצב שמתאר המדרש, של ארץ מלאה כל טוב, מזכיר לנו את חברת ימינו. ההבדל המהותי הוא בתרבות. תרבות ימינו מבוססת על המשולש אני – כאן – עכשיו. תרבות זו מעודדת אותנו למימוש עצמי ולשאיפה לחיי נוחות בהווה, מבלי להטריד את מנוחתנו במחיר של אורח חיינו ובהשפעתו על הדורות הבאים. את המחיר של התנהלות זו אנו מתחילים לראות בשטח בדוגמת זיהום אוויר, זיהום מים, שריפות ובצורות, שלדברי מדענים רבים נובעות  מהתחממות גלובלית של העולם.

 

מדרש תנחומא מציע הצעה אחרת להתנהלות בעולם  – הצעה של הרחבת המבט . לא אני, כאן ועכשיו, אלא אנחנו וצאצאינו, כאן (בארץ? בעולם?), עכשיו ובדורות הבאים. 

 

הבה נהייה כנים עם עצמנו – האם אנחנו זהירים בנטיעות? מה אנחנו משאירים לבנינו ולבני בנינו? כמה אנחנו מתייגעים כיום על מנת להבטיח שילדינו יחיו בעולם שטוב לחיות בו, ובחברה שראוי להיות חלק ממנה?

 

בתי הכנסת והקהילות הינם בעצמם "נטיעה" שראוי להשקיע בה. הקהילה עוטפת אותנו, נותנת לנו תחושת שייכות, מאפשרת לתת מסגרת לחיי הרוח והחול, לעסוק בחסד בחיי היום יום ולפעול יחד, מעבר לפעולה להגשמת האני הפרטי. 

 

פעילות קהילתית במסגרת בית הכנסת , הינה פעילות ראוייה כשלעצמה. פעילות שכזו תוך דגש על ערכי סביבה וחברה, הינה משמעותית אף יותר.

להלן שני רעיונות ל"נטיעות" סביבתיות בבית הכנסת:

 

האירועים בקהילה משקפים את אופייה במידה רבה. ביכולתנו ליצור אירועים שאינם חוטאים ברהבתנות או רעבתנות, אלא משקפים טעם טוב וחשיבה על הסביבה הטבעית והאנושית גם ביום שמחתנו

. 
איך עושים את זה?

• הצנע לכת – מוצאים דרך, באמצעות שיחות של רב הקהילה, או החלטה של ועד בית הכנסת, לקבוע ל"קידושים" סטנדרט צנוע ושווה לכל נפש.

• רוכשים כלים לשימוש רב פעמי, כל בית כנסת לפי יכולתו. ניתן לקנות קנקני מיץ שיוציאו את השתיה המוגזת ובקבוקי המים מתפריט בית הכנסת, וכוסות רב פעמיות אשר יצמצמו באופן ניכר את הפסולת הנשארת אחרי כל קידוש. בשלב מתקדם כדאי להקים גמ"ח שלם של כלים רב פעמיים שישמש את הקהילה כולה באירועים השונים.

• עם סיום הקידוש, מכינים דלי לפסולת האורגנית (כל שאריות המזון) - אותה טומנים בקומפוסטר בבית הכנסת  או לוקחים לקומפוסטר בבית.

• דואגים להעביר את המזון שנשאר בשלמותו לעמותות המחלקות מזון לנזקקים.

 

גינה במרחב בית הכנסת יכולה להביא לתועלת רבה.

בהיבט הסביבתי  –נטיעת צמחים באזורים עירוניים מוסיפה צל ומסייעת לקיבוע פחמן. בהיבט החברתי גינה הכוללת פינות ישיבה מוצלות משמשת מקום מנוחה ללומדים ולמתפללים ומאפשרת לנשים עם ילדים לשבת שם בעת התפילה.

 

בהיבט היהודי-  ניתן לטעת בגינה צמחים אשר ישמשו את הקהילה:

• שיחי בשמים להבדלה – רוזמרין, הדס וכדו'

• ערבות לארבעת המינים.

• עצי פרי לברכת האילנות.

 

הקמת גינה דורשת משאבים רבים, בעיקר לצורך ההקמה. לאחר מכן יש למצוא אנשים שיקבלו אחריות על הגינה וטיפוחה לאורך זמן.

 

אם במתחם בית הכנסת יש שטח מתאים שאיננו מנוצל - הדרך כבר קלה יותר. בדרך כלל לא נצרך אישור מיוחד מעבר להסכמת חברי הקהילה.

אם אין שטח מתאים במתחם בית הכנסת, אך יש שטח ציבורי פנוי בקרבת מקום  -יש ליצור קשר עם אגף שפ"ע בעירייה / מועצה מקומית - ולבקש אישור ארוך טווח לשימוש בקרקע כגינה קהילתית.

 

להפעלת גינה דרוש כסף לקניית כלי עבודה, צמחים, ציוד, דשנים, תשלום מסים והיטלים שונים (מים( ולהוצאות נוספות. הקבוצה צריכה לבדוק מהו התקציב הנדרש וכיצד לגייס סכום זה. קיימים מקורות מימון שונים כגון קרנות, תקציבים מהרשות המקומית, מענקים מארגונים שונים, תרומות עסקים מקומיים או מאנשים פרטיים ואף מימון עצמי של חברי הקהילה.

 

חשוב מאוד להיעזר באיש מקצוע בשלב הראשון של תכנון הגינה והקמתה, מיקום נכון של השתילים השונים, בניית מערכת השקיה טובה וניצול מרבי של השטח הם רק חלק מהדברים שעליהם כדאי להתייעץ. תכנון נכון יחסוך עוגמת נפש בהמשך.

 

קובעים יום עבודה קבוע בגינה ומזמינים את הציבור להירתם למשימה. כדאי מאוד להשקיע בגיוס הנוער לצורך הקמת הגינה ובניית פינות ישיבה. חשוב למנות רכז מטעם הקהילה שיהיה אחראי על ניהול העבודה, ארגון הציוד והתחזוקה השוטפת.

 

אסיים במדרש המדגיש גם הוא את חשיבות הנטיעות לחיי עם ישראל:

רבן יוחנן בן זכאי היה אומר: 
אם הייתה נטיעה בתוך ידך ויאמרו לך: הרי לך משיח – 
בֹּא ונטע את הנטיעה ואחר-כך צא והקבילו. 
(אבות דרבי נתן, נוסח ב', לא)

 

בברכת נטיעה טובה

 

עינט קרמר, טבע עברי