בחודש הבא מתקרבים אלינו החגים ראש השנה תשע"ג, צום גדליה, יום כיפור וחג סוכות.

 

השופר הוא אולי הסימבול המובהק ביותר של ראש השנה והוא מזוהה אתו באופן מוחלט. ראש השנה מכונה בשם נוסף והוא "יום תרועה" (במדבר כ"ט, פסוקים א-ב). לפי המסורת היהודית, חשבון נפש, התבוננות פנימית אישית נערכים בתחילת השנה, השופר מניע את קהל המתפללים לכך באופן סימבולי.

 

באמנות היהודית ממלא השופר תפקיד חשוב כאובייקט דקורטיבי ומייצג, הן כקישוט על קירות בית הכנסת, על ההיכל, על מעקה עזרת נשים, על תיבות חזן, על פרוכות ועל לוחות תפילה. בבית הכנסת העתיק בבית אלפא נראה שופר בפסיפס שברצפת בית הכנסת.

 

בהיסטוריה של העם היהודי היו לשופר שימושים רבים:

באמצעות השופר היו מאספים את הלוחמים כדי להכריז על ניצחון.

באמצעות השופר היו מכריזים על המלכת מלך חדש

במעמד הר סיני, נשמע קול השופר, וכן בתפילה אומרים "תקע בשופר גדול" כשהכוונה לשופרו של משיח.

 

אף היום, ממשיכים במסורת תקיעת שופר במעמדים ייחודיים כמו השבעת הנשיא וקברות צדיקים.

 

בראש השנה נוהגים עם ישראל במנהגים שונים, כל עדה ועדה לפי מסורתה. ברוב העדות מתחילים את ארוחת החג בתפוח שטבול בדבש.

 

בעדות אשכנז נוהגים לשנות את הפרוכת הרגילה של ימות השנה ונוהגים להציג פרוכת בצבע לבן לפאר את החג ואת ההיכל.

 

להלן עבודות בהם השופר מהווה מרכיב דומיננטי ביצירה. כפי שמראות התמונות ניתן להבחין כי השופר מופיע באלמנטים רבים בבית הכנסת, כמו תיבת החזן, חלונות בית הכנסת וויטראז'ים, ואפילו על מעקה עזרת הנשים.