בספרות הפוסקים מפורסמת אמרתו של השל"ה הקדוש בדבר ההמלצה או אפילו האיסור להבאת ילדים לבית הכנסת. השל"ה מסתמך על שתי סיבות: א. משתוללים ופוגעים בקדושת בית הכנסת, או אפילו בציוד ובחפצי הקודש. ב. יש לחשוש כי הם יתרגלו גם בבגרותם לא לכבד את בית הכנסת. מאידך נערים מעט גדולים יותר שמסוגלים ללמוד ולהבין כיצד לענות על קדשי וקדושה, לשבת באימה ובכבוד, כדאי וצריך להביא.

 

ואמנם הרש"ר הירש מנהיג יהדות גרמניה במאה ה- 19 כתב בין תקנות בית הכנסת שלו, שאין להביא ילדים לבית הכנסת קודם גיל 5. קהילות רבות, בעיקר יוצאי גרמניה ממשיכות את הנהגתו של הרב הירש. בשורות הבאות ננסה לסקור מספר גישות של גדולי המחנכים וההגות בשאלה חשובה ומעשית זו.

 

הרב וולבה הזהיר כי ההורים צריכים לדעת שהחינוך הוא 'כניסה נכונה בנקודה נכונה'. כלומר, אם דורשים מהילד דרישות כשהוא עדיין לא יכול לעמוד בהם או שהוא עדיין לא בשל כדי להבין את הרציונל העומד מאחוריהם, ההפסד יהיה רב מהשכר. לילדים קשה לשהות בבית הכנסת. המקום מגביל את החופש והתנועה שלהם, והם מבקשים רק להשתחרר ולפנות לעיסוקים המעניינים אותם. ככל שמאחרים את ביקור הילד בבית הכנסת לגיל מאוחר יותר בו הוא יבין מה נעשה במקום כך טוב יותר. לדעת הרב, הבעייה העיקרית בהבאת הילדים לבית הכנסת איננה ההפרעה שלהם למתפללים, אלא הלקות בחינוך העלולה להיגרם להם. בענין זה מפורסם משם אחד מגדולי הדור כשנשאל "מאיזה גיל צריך להכריח את הילדים לבא לבית הכנסת" ענה בבדיחותא מגיל 26.

 

הרב מרדכי הכהן מספר כי רבי יעקב קמינצקי, ממנהיגי וגדולי הדור באמריקה במאה האחרונה היה מורה לבתי הספר שעד גיל  7 כלל לא ילמדו את הילדים את התפילה כולה. הם היו מתפללים את ברכות השחר וקריאת שמע בלבד.

 

מחנכים מפורסמים ממליצים [הובא במאמרו של הרב מרדכי הכהן] כי יש להביא תחילה את הילד הקטן למספר דקות בעת פתיחת ההיכל להוצאת ספר תורה, או הגבהת ספר תורה, ומיד אחר כך להחזיר את הילד לבית. בהמשך אפשר להאריך אתו את זמן השהות בבית הכנסת וכך בהדרגה מתרגל הילד ואוהב את המקום. גם במקרה כזה כאשר רואים שהילד עייף יש לשלחו לא דיחוי בחזרה לבית. ראוי לציין כי גישה התנהגותית זו מוכרת היום בתחום הפסיכולוגיה הקוגניטיבית כ'היחשפות הדרגתית', כלומר קבלה והיחשפות מבוקרת לאובייקט אליו רוצים להיחשף.

 

אב בית הדין בירושלים הרב שכנזי גם כן מציע לשלוח את הילדים רק לקראת סיום התפילה – לתפילת מוסף, והוא ממליץ בחום לצייד את הילד בשקית של חטיפים וכדו'. פעולות אלו יאהיבו את בית הכנסת ואת התפילה על הילד. בשם אחד מן הגדולים מסופר כי אמר שהורה שהבחין בבנו שהגיע לבית הכנסת רק בעלינו לשבח.. צריך לעודדו ולשבח אותו על כך שהגיע לבית הכנסת.

 

חשוב לציין כי מלבד ההפרעה למתפללים עלולות להיווצר הפרעות חמורות יותר. אנו מוצאים עדות בלתי נעימה המספרת על ילדים שבראש השנה נעמדו מול 'בעל התקיעה' וצוחקים ולועגים לו כאשר הוא אינו מצליח לבצע את מלאכתו כראוי. כמובן שההפרעה הזו גורמת לאיש להתבלבל עוד יותר והיא מזיקה חמורות לסדר התפילה התקין.

 

הרב פרידלנדר, משגיח ישיבת פוניבז', מבקש להזכיר כי הלמוד היסודי כיצד להתפלל נעשה רק בשעת התפילה כאשר הילד עומד לפני אביו ורואה אותו בשעת תפילתו. אז האב יכול לפקח על הבן, להדריך אותו או להעיר לו על תפילתו. כל שיחות המוסר, הדרשות והחיזוקים שמקבלים הילדים בבתי הספר אודות חשיבותה של התפילה אינן מועילות כאשר הילד לא רגיל להתפלל עם אביו. לקות רוחנית גדולה היא אותם ההורים הנוהגים לשלוח את ילדיהם לבית הכנסת ללא פיקוח. מקונספט זה עולה נקודה נוספת. חשיבותה של תפילת האב. אם ההורה נוהג לשוחח בעת התפילה נקל לשער כיצד תיראה תפילתו של הבן שרואה באביו מודל לחיקוי. בספרו כותב אב  בית הדין הרב שכנזי כי כאשר קיים באזור רק בית כנסת בו נוהגים לשוחח בעת התפילה ראוי לשקול בחיוב [ולאחר התייעצות עם רב] לקיים עם הילד את כל התפילות בבית ולא לבקר כלל בבית הכנסת

 

עוד ממליץ הרב וולבה לחשוב היטיב לאיזה סוג של בית כנסת כדאי ללכת כשהולכים עם הילדים להתפלל. לא כדאי לקחת את הילדים לבית כנסת שבו מדברים בעת התפילה. התפילה צריכה להיות במקום רציני והרצינות הזו תיקלט אצל הילד. מצד שני לא כדאי לקחת הילדים למקומות בהם התפילה ארוכה מידי [כמו בישיבות]. ראוי לקחת את הילדים לבית הכנסת בהם התפילה מסודרת, אין דיבורים בשעת התפילה, וסדר התפילה וקריאת התורה לא נמשכים זמן רב מידי אך גם הם אינם 'נחטפים' במהירות שיא.

 

למרות החשש הגדול מההפרעה של הילדים, או מהאנטגוניזם העלול להיווצר בעקבות כפייה [מהם אין להתעלם כמובן], מציע מחבר ספרי החינוך הנודע הרב מרדכי הומינר לזכור כי אמו של רבי יהושע בן חנניה הביאה אותו לבית הכנסת כדי שיקלטו אזניו את דברי הקדושה, כלומר כאשר הילד מסתובב בבית הכנסת, גם אם הוא לא מבין את פשר הדברים, עושות המלים הקדושות רושם עמוק בנפשו.