טיפים לפורים
- פרטים
- קטגוריה: מהניוזלטר
- פורסם ברביעי, 29 פברואר 2012 14:39
- נכתב על ידי איגוד בתי הכנסת
חודש אדר הגיע, ואתו ההכנות לפורים. אני מניח שכולם כבר ערוכים עם מגילות אוזני המן וכל מה שצריך, לכן ננסה להתמקד במספר נושאים שנוגעים לחג פורים עצמו, לשאלות והתלבטויות שעולות, אשמח לשמוע גם את דעתכם, בתגובות למאמר.
א. קריאת המגילה, הכאת המן
מנהג ישראל, להכות בשעה שמזכירים את המן בקריאת המגילה. יש לכך מקורות קדומים בספרי הקדמונים. זאת ועוד במידה והמנהג נשמר בפרופורציות ראויות, יש בו כדי לשתף את הילדים בחוויית החג.
מאידך, במגילה ישנם 53 אזכורים של המן, הילדים צריכים להיערך תוך כדי קריאת המגילה, וזה מסיח את דעתם של הילדים והמתפללים. נוסף לכך, פעמים רבות נוצרת תחרות בין הילדים עצמם מי יצליח להגיע לממדי רעש גבוהים יותר, זה גורם לכך שהמתפללים מאבדים את הקשר עם בעל הקריאה, שזו גם בעיה הלכתית.
נוסיף גם, שבשנים רבות, כמו השנה, קריאת המגילה באה במוצאי הצום, והכאה מוגזמת של המן גורמת להתארכות הקריאה, ולהתמשכות הצום, שגורם סבל למתפללים. ועוד לא הזכרנו את המתפללים המבוגרים שבינינו שרגישים לרעש הרבה יותר.
בקהילות רבות, השקיעו מחשבה אם לבטל את המנהג או לצמצם אותו, יש לכך יתרונות וחסרונות. אני מביא מספר הצעות ששמעתי, קראתי, וראיתי:
1. צמצום ההכאה: הגבאי או בעל הקריאה יכריז שמנהג בית הכנסת להכות מספר מצומצם של "המנים". זה יכול להיות הראשון והאחרון, או חלוקה אחרת, כך שכולם ייצאו נשכרים. יש לכך מקור בספרי הפוסקים (בן איש חי, ועוד)
2. צמצום משך ההכאה: להגביל את הזמן המוקצב להכאה, בהסכמה של המתפללים והילדים. בית הכנסת במצפה יריחו התקינו "רמזור" בבית הכנסת, בזמן שהאור הירוק דולק מרעישים, כשהגבאי מחליט שמפסיקים הוא מדליק את האדום.
3. בבתי כנסת שמוותרים לגמרי על הכאת המן, כדאי לחשוב על "תמריצים" אחרים לילדים. למשל תחרות תחפושות נושאת פרסים, חידונים ושעשועונים ועוד.
ב. פעילות קהילתית סביב פורים
בית הכנסת עשוי להוות מרכז קהילתי, ואבן שואבת לאנשים רבים, אם נשכיל לנצל כל הזדמנות ליצור אוירה מזמינה וידידותית.
החגים הקרבים, פורים ופסח הם בהחלט הזדמנויות לפעילויות שכאלו, וכאן המקום להציע רעיונות לפעילויות:
1. תחרות תחפושות: ילדים וילדות שיגיעו בפורים לבית הכנסת כשהם מחופשים, יתחרו על קטגוריות פרס התחפושת היצירתית/ המושקעת/ המעניינת ועוד. כשופטים כדאי לשלב בין מתפללים קבועים לבין אורחים בבית הכנסת, כך שתיווצר אינטגרציה חיובית, וחיבור אנושי.
2. מפגש עם המגילה: כדאי להזמין את גני הילדים למפגש, לאו דוקא ביום הפורים עצמו, בו יוכלו לראות את מגילת הקלף, לשמוע את סיפור המגילה, בשפתם שלהם.
3. משלוחי מנות בין חברי בית הכנסת תהיה הזדמנות טובה להעמיק את הקשר בין חברי הקהילה, הותיקים והחדשים. זו יכולה להיות הזדמנות מצוינת להתחבר יותר לתושבים חדשים בשכונה, לאנשים מבוגרים יותר, אולי לכאלו שעקב נסיבות אישיות ומשפחתיות פחות שמחים בחג. ייטיבו לעשות גבאים שישתפו את נערי בר המצווה בחלוקת משלוחי מנות ומתנות לאביונים.
4. מתנות לאביונים באמצעות גבאי בית הכנסת. אם אתם כבר "עוסקים בצרכי ציבור באמונה" אולי תקחו עוד צורך ציבור...
5. מסיבת פורים/ נשף פורים בבית הכנסת. כמובן תוך כדי שמירה על התנהגות הולמת. ישנם בתי כנסת שמארחים אמנים, כאלו ואחרים, רב פורים ועוד. אולי זו הזדמנות שלכם לחשוף כשרונות בתוך הקהילה?
ג. שכרות בתפילות הפורים
כאן אני מגיע לדילמה אמתית. בעיקר בתפילת מנחה של פורים, ישנם אנשים שכבר התחילו לקיים את "עד דלא ידע..." ובאים לבית הכנסת כשהם שתויים. כמובן שלפי ההלכה, אסור לאדם להתפלל כשהוא שיכור, מכל מקום ישנם אנשים שלמרות כמויות היין, אינם מרגישים שכבר נכנסו לקטגוריה, ובאים להתפלל.
לעתים הם מפריעים לתפילתם של אחרים, במקרים קיצוניים אפילו עשוי להיות מצב שבו שיכור ניגש להתפלל כשליח ציבור.
אשמח לשמוע אם נתקלתם בתופעה כזו. מה עשיתם?
שיהיה בהצלחה, ופורים שמח
