תפילה בשש

 

חיזיון יהודי משובב: כביש שש עמוס במתפללים הניצבים על גדותיו. האמנם מחזה אידיאלי או תופעה הזקוקה לתיקון?
 
מי לא נתקל במראה הבא: שעת השקיעה קרבה והולכת, כדור השמש הגדול מקבל גוונים של אדום עז, ובכביש המהיר שועטת המכוניות משל מבקשות הם להגיע למחזו חפצם טרם תשקע השמש. אלא שאז נראים בצידי הדרכים, יהודים, שעל פי חזותם הם שומרים תורה ומצוות, והם עומדים ומתפללים את תפילת המנחה, טרם יעבור זמנה.
 
המראה הבלתי נדיר הזה, מרנין ומשובב נפש, הנה יהודים החפצים לא להפסיד את התפילה, והם זוכרים כי זמן השקיעה מתקרב, פוסקים לרגע ממרוצת החיים [והמכונית] וניצבים בשולי הדרך להתייחדות עם קונם.
 
אלא שלתופעה היהודית היפה הזו יש גם חסרונות. חלקם עלו בוודאי בראשם של הקוראים או של הצופים.
 
א] סכנת נפשות. לעתים עצירה בשולי הדרך מהווה סכנה שכן צידי הדרך לא נועדו בעיקרם למקום עצירה או חנייה והמכוניות החולפות במהירות עלולות לפגוע חלילה במתפללים. אמנם שנינו ש'שלוחי מצווה אינם ניזוקין' אך גם למדנו ש'אל לו לאדם להכניס עצמו במקום סכנה' לפחות אם יש פיתרון אחר, טוב יותר.
 
ב] התפילה, בשולי הדרך, אינה נעשית בכובד ראש ובריכוז המתאים. המכוניות החולפות, המבט לעבר האוטו שנשאר בצד והמרחב הפרוץ בוודאי אינם מוסיפים לכובד הראש הנחוץ לתפילה.
 
ג] תפילה ביחיד. מטבע הדברים תפילות הנערכות בצידי הכביש, נערכות ב'יחידות' כלומר במסגרת של תפילת יחיד שאינה במנין. באופן נדיר ביותר, עוצרות עוד מכוניות, באותו מקום, ובאופן נדיר עוד יותר נערך מנין. חשוב לציין כי במקרים כאלו שוב גדלה הסכנה שבמקום עצירה לא מאובטח.
 
לאור הטיעונים הללו מתפתחת לה יוזמה חדשה של נוסעים הפוקדים את כביש שש לקביעת זמן מנחה קבוע מופצת בשעות האחרונות ברשימות התפוצה של קהילות רבות.
 
הרעיון העומד בבסיס היוזמה פשוט. התפילה תתקיים בתחנות הדלק הפזורות על כביש 6. הזמן: רבע שעה שלפני השקיעה. על פי המכתב שהופץ ברשימות אימיילים של בתי הכנסת ובפייסבוק, המניינים יחלו החל מר"ח שבט (תשע"ב).
 
היוזם,
דודי אנגל, מספר כי בבסיס הרעיון עומד הרצון לזכות את הרבים, ולהימנע מן המכשולות המוצגים לעיל. באתרים רבים, כמו 'בבא קמא' ועוד, מופנית קריאה אל הגולשים, ואל הנוהגים בכביש, להפיץ את היוזמה וגם באמצעות דף בפייסבוק בשם "תפילה בשש" - אתם מוזמנים ללחוץ על Like.