בחלקו הראשון של המאמר שמתי דגש על הנקודות הבאות והרחבתי את התשובות לנושאים אלו:

מה יהיה הנושא? 

מהי יצירת אמנות יהודית?

מה יהיו המוטיבים היהודיים?

אלו מוטיבים אסורים או מותרים?

 

התייחסתי לקומפוזיציה סימטרית, שילוב מבנה ארכיטקטוני לתוך היצירה האמנותית, שילוב מילים, משפטים בסימטריה, מוטיבים אסורים או מותרים על ידי דוגמאות שונות המשולבות בעבודות אמנות אשר יצרתי ואשר מדגימות את ההסברים לנושאים אשר ציינתי.

 

בחלק זה של הכתבה, אמשיך במאפיינים נוספים לאמנות יהודית.

 

אחת הדרכים לשימוש בכתב זעיר להדגשת מוטיב העיטור על ידי מילים או טקסט עברי הנקרא מיקרוגרפיה. נהוג לכתוב מילים או שורות של מילים בכתב זעיר בשורות ישרות, או שורות מתעגלות, או בצורות שונות של קישוט כמו צורות דקורטיביות כגון עמודים, קשתות, ערבסקות, או יצירת דגמים שונים שהם בעצם חזרה על המילים במקום שימוש בקו ציורי סטנדרטי.

 

באמנות היהודית הנושא העיקרי מופיע בדרך כלל במרכז בצורה מודגשת יותר, ויופיע בצורה מודגשת וגדולה יותר מאשר המוטיבים האחרים אשר ממלאים רק את שטח הרקע בצורות דקורטיביות, שאינן הנושא העיקרי.

 

לדוגמה, מוטיב הגפן, או מוטיבים צמחיים בצורות ובצבעים שונים, או כדי פרחים בסגנונות שונים לפי העדה המדוברת, מופיעים הן כמוטיב מרכזי כמו עץ החיים, שהוא סמל חשוב ביהדות, אך גם יופיעו כמילוי הרקע ביצירות רבות. דוגמאות לצמחיה מסוגננת הם: תימורה – עלים ועמודים של עץ התמר "כרובים ותימורים" שמות מ"א 25, "כרובים" – "ויסכו הכרובים מעל הארון" – מ"א ח' 7 . מוטיב נוסף הוא השושן, ציץ, כפתור ופרח – שלושה גביעים, כפתור ופרח – שמות כ"ה 33. בנוסף השושנת – רוזטה, היה מוטיב מרכזי בימי בית שני, ויש המייחסים לה את מעגל החיים. אני שילבתי מוטיב זה בחלון ענק מעל ארון הקודש בבית הכנסת בסגנון מרוקו בירושלים וכן בארון הקודש בראשון לציון.

 

אני מצרפת כאן כמה מעבודותי המראים בבירור נושא זה המוטיב עיקרי וגם כסמלים שמשתלבים ברקע יחד עם מוטיבים אחרים, בעיקר בעבודות שאני יוצרת גם בתיבת חזן וגם במעקה של עזרת נשים.

 

הגדה של פסח שנקראה בכל פסח ליד שולחן החג יחד עם כל המשפחה,  בגלל ייחודה, הפכה לאחת העבודות המצויירות והמסוגננות ביותר בשלל סגנונות במשך הדורות.  ספרי ההגדות הספרדיות (הגדת סרייבו, הגדת קאופמן), ספרי ההגדות האשכנזיות, ספרי ההגדות האיטלקיות, בכולן היו סוגי עיטורים שכללו את עיטורי הטקסטים, ציורים שכללו את תיאורי הטקסים הדתיים, ציורי נושאים מהמקרא, וציורים המתארים את הגאולה בעתיד. ציורים אלו צוירו בסגנון ציור פיגורטיבי. בדרך כלל בהגדות הספרדיות ציירו את יציאת מצרים, בריאת העול. בהגדות האשכנזיות הדגש היה על ציורי התנך, ציורי גאולה, ציורי מנהגים, אך הציורים היו בעיקר רק בשולי הדפים ולא השתרעו על פני רוב שטח הדף. בדרך כלל ציירו את המצה והמרור, 10 המכות וארבעת הבנים – החכם בדרך כלל בדמות קשיש, הרשע בדמות חייל עם חרב, התם כליצן עם כובע פעמונים וזה שאינו יודע לשאול כילד קטן. הגדת ראשי הציפורים – בני האדם מתוארים עם ראשי ציפורים ומקור מודגש בגלל האיסור של עשיית תמונה.

 

כלי קודש ומצווה  שוב מתחלקים לנושאים עיקריים כמו המנורה לדוגמה, שהופיעה תמיד כמוטיב מרכזי, כלי קודש אחרים שהיו מלווים את עבודת הקודש במשכן או בבית המקדש  כגון המנורה התלויה- נר התמיד, מחתה לקטורת, כד או צנצנת – מיכל עם 2 ידיות, מוטיב הפך לאגירת שמן, גביע או כוס ליין מוטיב מקשט לחגים או לשבת, נר חרס למאור.

 

"לעטר ולהדר" : מטרת עיטור חפצי הקודש היא להעלות את ערך חפצי הקודש, להוסיף על הדרם ולפארם. נהגו להוסיף את עיטורי המוטיבים השונים על מטבעות, פסיפס ברצפות בתי כנסת, על גבי פרוכות, מנורות תלויים, על ארונות קודש, ספרי תפילה, דפי שטיח של המקרא.

נושא נוסף שלא הזכרתי עד עתה הוא כלי נגינה בוואריאציות שונות, עוגב, נבל, שופר, פעמון, תוף, כנור, מצלתיים, משרוקיתא.

אשמח לענות לשאלותיכם ולשמוע את תגובותיכם.

 

 

 

הנחה מובטחת לפונים דרך 'איגוד בתי הכנסת.'

   052-3676472 או This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it. 

 

שרה קונפורטי

אמנית זכוכית

 

 בפייסבוק , google+