זו היתה פעם ראשונה שלו בטלויזיה, והוא התרגש מאד. זו ודאי לא תהיה הפעם האחרונה. אלקנה היין, נער בן 18 הופיע לפני כחודש בערוץ השני המסחרי של הטלויזיה הצרפתית. משהו כמו ערוץ 2 שלנו, רק פי עשרים. אלא שלצידו עמד חזן אחר, מבוגר יותר, בקיא ורגיל בהופעות מתוקשרות. לחזן השני קוראים אהרן היין, חזן בית הכנסת הגדול בפריס, והוא אביו של אלקנה. לקראת הימים הנוראים וחגי תשרי, חגם של החזנים היהודיים בכל קצוות תבל קיבצנו את שני החזנים, הותיק והטרי לראיון משותף.

 

 

אהרן: "יש לו קול יפה. תמיד הוא אהב לשיר אתי. אבל הוא מוכרח לדעת. קול יפה לגמרי לא מספיק. הוא צריך להמשיך לעבוד על הקול שלו, הוא צריך לחזק את זה ולשיר בצורה הנכונה. למעשה אפשר לומר שאלו לימודים לכל החיים". 

 

ההופעה המשותפת של השנים היתה לפני כ 11 שנים בעיר מץ, שם שימש אהרן כחזן ראשי באותה עת. אלקנה היה בן 7 והוא עלה לפודיום לשיר עם אביו. עם ההתפרצות של היוטיוב לחיינו מצא גם הסרטון הישן הזה את דרכו לשם ואנשים שצפו בסרטון גילו התלהבות מרובה. בגיל 10 הם קיימו הופעה משותפת בגרמניה, ובגיל 15 הבין אלקנה כי הוא רוצה להיות חזן. הוא נרשם לבית הספר לחזנות בירושלים, שם למד אצל המורים הטובים ביותר כשביניהם אפשר להזכיר את המנהל המיתולוגי אלי יפה. 

 

אלקנה: "זה בא לי פתאם, גם אמרו לי כל הזמן שיש לי קול יפה, אבל לא אהבתי חזנות בכלל. גם בגיל 13- 14 אני לא זוכר את עצמי אוהב את התחום. בסביבות גיל ה 15 מצאתי את עצמי פתאם נמשך לענין. 

 

 

אלקנה: "מי שמוכן לעבוד קשה יצליח מי שלא, לא. אין בזה קיצורי דרך. לימודי הנוסח קשים מאד. אבל זה יפה. כן, אני רוצה לעבוד בזה. כי אני אוהב את זה זו עבודה טובה. לא קשור לכסף, זה לא מעניין אותי. אני פשוט אוהב את זה, זה יפה". 

 

המימד של ה'נוסח' חוזר על עצמו כמעט לכל אורך הראיון של השנים. מתברר כי הקושי המרכזי של חזנים הוא לימוד הנוסח המדוייק. הנה התשובות של החזנים לשאלה הבאה:

 

אהרן: צריך להכיר את הנוסח. כל קהילה אוהבת דברים מסויימים, ובמקביל יש דברים שהיא מאד לא אוהבת. בקנדה למשל התפללתי אצל חסידים, חב"ד אני חושב,  הם אוהבים משהו קליל ולא כבד. חזן חייב ללמוד מה ומי הקהל שלו. אם הוא שר בלי לדעת על איזה סוג של אזנים מנעדי הקולות שלו נוחתים - הוא אינו חזן ראוי. דוגמא נוספת: היום בארה"ב רוב המתפללים אוהבים לשיר מנגינות סימולטנית עם החזן. יש חזנים שלא הורגלו לכך והם עשויים להתקשות לתפקד בסיטואציה כזו. חייבים לדעת את כל הרפרטואר של הקהלה. פה בפריס למשל, אצלינו, הנוסח הוא ענין קדוש. אסור לנגוע בו. גם אם יופיע פה הטנור הגדול והמבריק בעולם, וינגן ניגונים שאינם תואמים לנוסח, הוא יספוג דחייה מהקהל. הנקודה החשובה ביותר היא ידיעת הרפרטואר באופן מושלם. הרפרטואר הוא קדוש. 

 

אלקנה: אני לא אהיה חזן בצרפת למשל. קשה מאד לשמש פה כחזן. יש קהלות באירופה שמצפות ממך שתעשה את העבודה ותו לא... כאן בפריס, כמו שאמר אבא, אתה מוכרח לדבוק באותם ניגונים של הנוסח הצרפתי, ובעיני זה לא יפה. באמריקה יש יותר מקום להתפתח. בשביל חזן שרוצה להיות חזן גדול רק מקום כמו אמריקה הוא המקום. 

 

 אהרן: מבחינת אופי, החזן צריך ללמוד להיות גמיש. הפרזדנט [הנשיאות של הקהלה] משלמים טוב ובתמורה הם דורשים הרבה. גם הקהל משלם מיסי קהלה גבוהים והוא מצפה לתמורה בעד האגרה. יש תופעה דיסוננסית מענינת: לא תמיד רבני הקהלה ברמה גבוהה, ואז נוצר קונפליקט מביך, שכן אם הרב למשל איננו דמות כריזמטית, ונאומיו משעממים, ולעומתו החזן משדר עוצמה וסמכותיות נוצרת תחרות וחיכוך מאד לא נעים. תופעה מוכרת היא אותם רבנים המאשימים את החזנים שהם אינם מספיק דתיים, או שמקצוע החזנות בכללו אינו מוטיב חשוב ביהדות, וכן הלאה. חזן טוב יודע לשמור על קשרים טובים עם הרב ועם הקהלה ומנהליה. 

 

אלקנה: צריך להיות בן אדם בריא ומשוחרר מבעיות. כל הטרדות מאד מפריעות בריכוז וקשה להיות חזן וגם הקול פחות מוצלח. אנשים מרגישים בקלות אם החזן טרוד, עצוב, או לא במיטבו. בנוסף, חייבים לדעת לקרא תווים כדי לעבוד נכון עם מקהלות מוזיקליות מקצועיות. יש גם חזנים שמלחינים קטעים וכותבים מוזיקה בעצמם, כשאפשר להזכיר בהקשר לזה את החזן המיתולוגי יוסלה רוזנבלט, קוסיביצקי, ולהבחל"ח משה שטרן.

 

האם הלימודים הארוכים ורבי השנים משתלמים, או במלים אחרות האם אפשר להתפרנס מזה? תלוי את מי שואלים. חזנים גדולים עשויים להרוויח רק בראש השנה וביום הכיפורים סכום הנע בין 20 אלף, ל 60 אלף דולר. הסכום ההתחלתי לחזן מוביל הוא 15 אלף דולר. עבודתו של החזן כוללת רק את תפילות המעריב המוסף והנעילה ביום כיפור. בעולם החזנות הספרדית הסכומים רק גבוהים יותר. קהלות עשירות באמריקה כמו יוצאי חלב בארה"ב, מקסיקו, וארגנטינה, עשויים לשלם סכומים גבוהים מאד לחזנים מיוחדים מהארץ. חזנים 'רגילים' הנושאים משרה קבועה במשך השנה כולה, מקבלים את שכרם הקבוע, שגם לא בהכרח נמוך. בנוסף אי אפשר להתעלם מהבונוסים הנדיבים שמשולשלים לכיסו של החזן המנהל טקסים מיוחדים כמו חתונות ולוויות. עם זאת, יש קהלות שדורשות את כספי ה'טקסים' לעצמם, כחלק מהגדרת התפקיד של החזן. אהרן מספר כי ברוב הקהלות הבינוניות החזן נדרש גם לקרא בתורה מלבד היותו שליח הציבור בתפילה. אנשי הקהלה לא מסוגלים לממן את שכרם של שני חזנים – קורא, ושליח ציבור. בקהלות הגדולות והמבוססות יותר כמו פריס, יש תקן מיוחד ל'קורא בתורה'. אותו הדבר לגבי משרת ה'רב'. מקומו של הרב בכל קהלה הוא חיוני ואלמנטרי. בלי חזן לעומת זאת אפשר להסתדר. קהלות עניות מחזיקות רב, שנאלץ למלא גם את מקום החזן בימי החגים ובמועדים מיוחדים. בקהלות כאלה הרב – חזן משמש גם פעמים כמחנך בתלמוד תורה המקומי.  

 

 

אהרן: מאד. אני מרגיש שאני שר לה'. אני גם חושב שזה לא כמו רב, זה יותר ענין אמנותי  לרב יש ענין רוחני לדרוש וללמד. אצל החזן זה ענין יותר מקצועי. החזן נתון לביקורת תמידית. הוא חייב להיות כל רגע ב'טופ'. אנשים בודקים אותו כל הזמן. זה בדיוק מה שמבדיל חזן רגיל לחזן בינלאומי. העליות והירידות. לחזן עולמי אסור שתהינה כאלו. התחרות בין החזנים גדולה מאד, ובדיוק כמו בספורט, השאלה מי הוחתם קודם קריטית מאד. 

 

אהרן: צריך לדעת שהחזן נשוי עם הקהלה. אין לו ברירה. הוא שייך לקהלה, הוא כמו נכס של הקהלה, והוא תלוי בה לגמרי. אין לחזן חיים פרטיים במובן היהודי של המילה. כל השבתות, החגים, והארועים המיוחדים הם בעצם ימים של עבודה ללא הפסקה. לעתים גם נזעקים ללוויה או לחתונה בשעות לא נוחות. החזן הוא אחד מהדמויות המייצגות את הקהלה, הוא ה'פנים' של הקהלה, והוא צריך לשקף אותה בכבוד. 

אלקנה: א] צריך לדעת טוב מה שאתה שר. ב] זה גם מאמץ פיסי גדול ומאד מעייף. חייבים להתכונן הרבה לפני כל תפילה, ולנהל דיוק מושלם עם המקהלה. מה שאבא עושה, הוא בעיני הכי קשה, שכן הוא מוכרח לשמור בדיוק הרמטי על הנוסח ואסור לו לעשות אפילו טעות אחת [שוב ענין הנוסח]. חזן באמריקה יכול לשיר באיזה נוסח שירצה. אגב, יש גם תרגילי קול ותרגילי נשימה אך הם אינם קשים כל כך.

 

גם מי שלא אוהב או לא נמשך במיוחד לתחום זה של החזנות, מכיר בטח את השמות הגדולים של יוסלה רוזנבלט, זבולון קוורטין, ומשה קוסביצקי, שלשת הטנורים המיתולוגיים של החזנות היהודית.  אלקנה הצעיר [שקוורטין הוא המודל לחיקוי שלו] טוען כי לחזנים של היום אין את מה שהיה לחזנים האגדיים הללו. לדבריו "הם היו שרים יותר מהלב, היום זה יותר אופרה. לפי כללים. יותר קר, פחות מהלב, פחות מהרגש. זו גם הסיבה שאני לא כל כך אוהב חזנות נוצרית. היא מאד מקצועית, ולא רגשית כמו זו היהודית". אביו אהרן, ממבט מפוכח יותר, מספר כי חלק מהמסלול של חזן מוצלח היום עובר הרבה פעמים דרך בית הספר לחזנות, מורה פרטי לאופרה, והאקדמיה למוזיקה.  

 

אהרן היין התחיל את הקריירה שלו בפריס לפני 23 שנים. הוא נקלע לעיר באחת השבתות, והפרנסים הזמינו אותו לשיר את אחד מקטעי התפילה. הקהל התרשם, והוא מונה להיות החזן השני [כלומר הממלא מקום של החזן הראשי] של בית הכנסת הגדול בפריס. לאחר מכן, התקבל כחזן בעיר שטוטגרט שבגרמניה, משם עבר לעיר מץ שבצרפת, עשה תחנה קצרה בקנדה, ושב לפריס כדי לסגור מעגל כחזן הראשי של בית הכנסת הגדול – לה קונסטיטואר. לזכותו עמד שוב, הידע המקיף שלו בנוסח הצרפתי הסבוך "חזן יכול ללמוד שנים חזנות ולהצליח בלימודיו, אך להיכשל כישלון חרוץ בשטח אם הוא לא בקיא בניואנסים של הנוסח" מדגיש שוב ושוב אהרן. 

 

אלקנה עדיין לא ממהר "היו כבר בתי כנסת גדולים פה בצרפת שהציעו לי השנה סכום של 4000 יורו לקראת ה'ימים הנוראים'. אבל אני עוד לא מוכן לחגים כאלו גדלים, בטח שלא לבד עם מקהלה, לפני קהל של 2500 אנשים. אני תמיד זוכר שאין כמעט חזנים בגילי שהגיעו למעמד של הופעות המוניות בכלי התקשורת. העובדה שאבי חזן כמובן סייעה לי, אך אני צריך עוד להשתלם ולהתפתח". 

 

 

"אולי. נראה לי שכן. יש בעייה שאני צעיר ואני צריך להכיר טוב את הנוסח שלהם בצרפת. אני חייב להיזהר לא להוסיף מנגינות או קטעים שאינם שייכים לנרטיב המוזיקלי שלהם".