אי אפשר לדבר על אמנות יהודית מבלי להתעכב כמובן על המוטיבים של חג סוכות שנקרא גם חג האסיף. חג סוכות נחשב לחג שמח בגלל המצווה "ושמחת בחגך". חג סוכות מסמל את סיום השנה החקלאית, איסוף התבואה, ולכן אווירת החג היא שמחה. בספר ויקרא כ"ג: וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ-עָבת וְעַרְבֵי-נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹקֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים". 

 

ההסבר בתורה למצוות הסוכה היא תזכורת לישיבה בסוכות במשך 40 השנה במדבר בצאתם ממצרים.

 

מוטיב הסוכה קיימת בכל העדות, הסכך, ארבעת המינים הם מוטיבים חשובים שמופיעים באמנות הקשורה לבתי כנסת. ארבעת המינים אף מופיעים במקום כבוד ליד המנורה וליד ההיכל. ניתן לראות את ציורי הלולב והאתרוג בציורי בית הכנסת בדורא.

 

בבית אלפא, ניתן לראות בפסיפס בית הכנסת בין שאר המוטיבים של ארון הקודש והמנורות, מכל צד של ההיכל מצוירים גם הלולב, האתרוג, השופר, והמחתה.

 

בחג סוכות שהוא אחד משלושת הרגלים, היו עולים לירושלים כאשר בית המקדש היה קיים.

 

הקמת הסוכה קיימת בכל העדות: יהדות מרוקו, יהדות תימן, יהדות חב"ד, יהדות תוניס, יהדות אשכנז, יהדות בבל, יהדות לוב, פרס, כורדיסטאן, חסידים, ג'רבא ועוד.

 

מה שמעניין שלכל עדה מבני ישראל יש את השינויים הקטנים הנהוגים לגבי הפיוטים והתפילות, לגבי קיום המצוות, לגבי ארבעת המינים אתרוג, לולב, הדס, ערבה, ולגבי קישוט הסוכה עצמה. ישנם שינויים רבים יותר אך אני אגע בנושא זה בתחום האמנות בלבד.

 

 

בירושלים ובעיקר יהדות אשכנז נוהגים לקשט את הסוכה דווקא בכל שבעת המינים: חיטה, שעורה, זית, תאנה, תמר, רימון, גפן וגם באתרוגים. קישוט בפנסי נייר צבעוניים ומצוירים אהוב במיוחד. מוטיב חשוב הוא איסוף קליפות ביצים וציור עליהם ציפורים שונות, והוספת והדבקת נוצות ליצירת דימוי של ציפורים. מוטיבים של דגים, שושנים, כלי נגינה כמו כינורות נפוץ ואהוב מאד. יצירת חוליות שרשראות מניירות צבעוניים, או מצוירים בשלל צבעים וסוגי ניירות שונים הם מוטיבים שלא מוותרים עליהם. תמונות שונות, פירות ובצלים הם קישוטים נוספים שבהם יהדות אשכנז מקשטים את הסוכה.

 

המיוחד ליהדות כורדיסטאן: פעם היו מקימים סוכה לכל הישוב, וכעת כל משפחה מקימה לעצמה. שינוי נוסף הוא מוטיב "כסא אבות" המיועד לשבעת האושפיזין, בדומה לכסא אליהו - מעמידים כסא מכוסה במפה יפה בפינת הסוכה.

 

סוכות יהדות תוניסיה עשויות בדרך כלל מענפי דקל. דקל הוא מטיב עליו לא מוותרים. פתח הסוכה עשוי בדרך כלל מענף הדס מעוגל הנמוך מקומת אדם, ומול הפתח ממול על כסא מניחים את ספרי הקודש מכוסים בבדי משי צבעוניים.

 

יהדות בבל היו נוהגים להקים סוכות קבועות למטרת סוכות, ורק את הסכך היו מכסים בדקלים. קישוטים מיוחדים, ווילונות ופירות שונים היו מקישוטי הסוכה.

 

גם ליהדות מרוקו מעמידים בפינת הסוכה כסא אליהו מקושט, שעליו מעמידים את ספרי התפילה.

 

סוכות העדות החסידיות מקושטות במיוחד, ושמים דגש במיוחד בנושא הקישוט, בנושא בחירת ארבעת המינים. ייחוד נוסף הוא תקיעה בשופר (בית צאנז, גליציה, הונגריה). דווקא אצל חסידי חב"ד הקישוט הוא לא העיסוק המרכזי. 

 

 

קישוטים הנהוגים בימינו הם קישוטי פירות עשויים מניירות כמו אשכולות ענבים ירוקים או סגולים מפלסטיק, קישוטי אשכוליות מנייר,קישוטי מחרוזות תפוחים ועלים צבעוניים, קישוטי לימונים, קישוטי אגסים, רימונים, קישוטי פרחים וכוכבים בשלל צבעים. נוהגים לקשט גם בשופרות מקרן בעיקר לילדים ויוני שלום לבנות.

 

הקבלה מלמדת אותנו להקים סוכה של שלום, של אהבה ושל אחדות בין בני האדם. ארבעת המינים המאוגדים יחד לצרור אחד מסמלים את אחדות עם ישראל.

 

אשמח לענות לשאלותיכם ולשמוע את תגובותיכם, הנחה מובטחת לפונים דרך איגוד בתי הכנסת