ה'למד-ווניקית' של ר' שלמה
- פרטים
- קטגוריה: מהניוזלטר
- פורסם ברביעי, 04 ינואר 2017 14:43
- נכתב על ידי הרב משולם זושא ברנדווין
מורי ורבותי חסידי ומעריצי רבי שלמה, שמעו נא. כבר ידעתם בר' שלמה שהיה מוקף בדמויות מיוחדות ונשמות אשר ירדו לעולם לשליחות שמלבד ר' שלמה אין אדם שיודע פשרן. עד היום איני יודע מי היה אותו כומר שהחביא את השתי וערב שלו תחת בגדו, ונתערב בין כמה עשרות מאנשינו שהקיפו את קברו ביום קבורתו, נשתטח על האדמה ובכה, עד שנסתלק משם ומאז לא ראינוהו... אולם חושבני שדמותה של האשה אשר אנוכי מגלה לכם סודה כיום עולה על כולנה.
יודע אנוכי שלרובכם אין שמה אומר דבר. אפשר חלק מכם שמו לבם לגברת אחת זקנה חבושה ב'פאת קש' כפיאות הצנועות אשר לבשו בדורות הקודמים בטרם תרבות ה'כאילו' ירדה לעולם, מדי שנה היתה ניצבת אצל קברו ומבכה את פטירתו בצער וביגון כאילו כעת נתבשרה בהסתלקותו. אישה חרדית מאד היתה, יראה ושלמה, ומטבע הדברים נתרחקה מהמון הגברים הסובבים שמה וניצבה בפינה, מעט מאד הכירוה אם הבחינו בה בכלל.
אנוכי הקטן חייב לה הרבה מקשריי עם ר' שלמה, [בספר שחיברתי על חיי שלמה תיכף אחרי פטירתו הודיתי לה בשער בת רבים]. ומלבד זאת סיפור חייה מקושר הוא עם ר' שלמה באופן מרגש ונוגע ללב ממש, מי מכם שיפתח שערי הלב, אפשר יזיל דמעה. ואם יהיה לכם כח לקרוא עד הסוף, תשמעו גם 'מופת' ממעשיית קבורתה, וכאילו מן השמים זכר לה שלמה עניינה ושלח לה שליח.
ומעשה שהיה כך היה:
בלה, בחורה חרדית בסוף שנות העשרים שלה היתה, והיא רווקה טרם נישאה לאיש, והימים סוף שנות החמישים. אמרו לה בני קרוביה, הנה זה בקרוב מגיע לארץ שאר בשרך, בן התורה המהולל שלמה קרליבך, אשר יצא שמעו כתלמיד חכם ומפיץ יהדות, וגם בעל מנגן גדול. לכי לך אצלו אולי יסתייע מילתא ותינשאו.
כאמור שלמה היה קרוב שלה, ושמעה אודותיו, סברה וקיבלה. הלכה ונפגשה עם שלמה קרליבך. לא חלפו יתר על רגעים אחדים שראתהו, ומיד אמרה זהו זיווגי אין בלתו. [גם ארבעים שנה אח"כ היתה אומרת לי בהתרגשות, כי ממש ראתה שכינה על ראשו].
גם שלמה חיבב אותה מאד, העריך את מידותיה הטובות, לבה החם, הענוותנות שלה, הישרות, התפילות שלה הבוקעות מן הלב, וגם היתה אשה מסודרת וייקית בהתנהלותה דבר שהיה יכול לסייע לאותו צדיק שכל ימיו היה נותן דרור לנשמתו ואינו יודע איה ידיו ורגליו. אישה צדקנית ממש היתה. אולם דבר אחד עמד להם לרועץ: כבר ידעתם מה גדול ערך החלומות אצל אנשי רוח ומעלה, ואף שלמה חלום היה לו, ובחלומו הוא מוצא את אשתו אצל הכותל הקדושה. ובימים ההם שריד מקדשנו מצוי תחת שלטון הירדנים. אמרו לו חלומות שוא ידברו, חברו עליו בני משפחתו שמא ייעתר לקחתה לאישה, אולם הוא מיאן בזאת כי גזרה היא מלפניו. ובאמת באורח פלאי כשמונה שנים אח"כ שוחרר הכותל, ומקץ כמה שנים מצא שם את רעייתו אשר עתיד לילד ממנה שתי בנות.
ראו קרוביה של בלה שמיאן בה ר' שלמה, והתחילו מריצים אליה הצעות שידוכים מבני ישיבות מלאים בתורה וביראה ושלמים במידותיהם, ברם, למן אותו יום שהכירה בלה את ר' שלמה סירבה בכל אדם אחר.
בשנים שאחר שנפגשה עמו לשידוך, שינה ר' שלמה את טעמו, שוב לא היה נראה כתלמידו של רבי אהרן קוטלר, ואפילו את החבדיות שלו פשט מעליו. גידל שיער ארוך, לבש בגדי צבעונין, התחיל נותן שרשרת של מגן דוד על צווארו וכיפה ססגונית לראשו, והיה נקרא הרבי ההיפי, אולם אצל אשה כבלה, אין להם ללבושין משמעות כלל, מה לה מן הקנקן, העיקר מה שיש בו, והוא מלא וגדוש.
כבר ידעתם מורי ורבותי מה שסיפרו בגמ' על אשתו של ר' אלעזר בן שמעון, שמת והניחה אלמנה, בא אצלה רבי יהודה הנשיא לקחתה לו לאשה, מיאנה ואמרה 'כלי שהשתמש בו קודש לא ישתמש בו חול'... אף בלה אמרה כלי שנועד לשמש קודש לא ישמש חול...
עמדה וגזרה על עצמה רווקות עד יום מותה...
גיואלד!.
במרוצת כל עשרות השנים לא הדירה רגליה מהופעותיו של הרבי שלה, שנים רבות עוד הרבה בטרם עמדתי על דעתי, היא היתה באה לארועים, שותה בצמא דברי תורתו וניגוניו ושבה אל ביתה לבדידותה.
החל מסוף שנות השמונים או תחילת התשעים, עברה לגור בשכונת סנהדריה המורחבת שבירושלים, בשכנות ממש לישיבת 'בית התלמוד' בה אנוכי למדתי. היא כבר היתה אשה מבוגרת, גרה בקיטון קטן ששכרה כפי כוחה הדל, [אגב המשכיר מעיד ש26 שנה מעולם לא איחרה תשלום ביום אחד].
בימים ההם הייתי בקשר הדוק מאד עם ר' שלמה, והוא היה תלוי במכונית שהיתה לי, אם אני לא מסיעו לפעמים פשוט לא היה לו איך לנוע, כי את ממונו חילק לעניים ולו אין כל, כידוע. וכפי שהינכם מבינים אז אין אינטרנט, ואפילו פלאפונים כמעט ואין, והתקשורת לקויה מאד. על כן היא היתה המקשרת אותי עם שלמה. בהגעת ר' שלמה לארץ, ביעדי הנסיעות, ביומן הארועים וכו'.
זכורה לי דמותה כמה פעמים שמגיעה אל הישיבה ומתדפקת על דלתות בית המדרש בשעת לילה, אנוכי רכון על הגמ' והיא באה לעדכנני כי כעת הודיע לה שמחר יבוא ארצה וכו'.
אזכיר בזאת אנקדוטה קטנה. דומני בשנת תשנ"ב, הפעלנו מכבש לחצים על ר' שלמה שיחדל ממנהגיו המשונים ונכתירהו לאדמוו"ר מסודר... כי הוא כבר זקן וחולה ותיכף לא יוכל להמשיך לכתת רגליו בעולם.
תתפלאו, בשלב מסויים הוא איכשהו נענה לנו, ודומני שהדבר אף דלף לעתונות [עיתון יום השישי היה שמו...] היוזמה היוצאת דופן והדרמתית הזו היתה הרבה בעזרתה וסיועה של בלה. עם זאת שבסופו של דבר לא יצאה אל הפועל.
היא היתה דבוקה ב'אדמו"ר' שלה, כחסידה הדוקה, והכל על טהרת הקודש. כאשר הייתי מסיע את ר' שלמה, הוא היה יושב לידי, ומאחור במושב האחורי הגב' בלה, כי באה לשמוע תורות ולהתעלות במעלות הקדושה. ובין לבין היתה מזכירה את עניני התרופות שלו והסידורים הרפואיים אשר טיפלה בהם בהיותו בחו"ל, ואימתי צריך שייקחם ומתי התור לרופא פלוני וכו'. כי בכל ענייניו בארץ היתה דואגת.
פעמים הרבה הייתי מוריד את ר' שלמה בחדר אשר דרה בו, היא תמיד היתה אומרת לי ששלמה לעולם לא יסגור את הדלת, כי הלכות יחוד ידועות להם ולא יעברו עליהם כמלוא נימה... דיברו בתורה ובאמונה, דיברו על החיים ועל הנסיונות, דיברו על השמחה, דיברו על הטוב המצופה לצדיקים, ונפרדו והלכו.
שנים רבות מאד עברו, בלה כבר היתה אשה זקנה ובאה בימים, כמו הרב'ה שלה גם היא לא ידעה צורת מטבע, חיה בדחקות ובפשטות, מעולם לא שמעתי ממנה ולו תלונה או תואנה אחת, שמחה בחלקה וגם את בדידותה קיבלה באהבה.
ביארצייט האחרון עדין היתה אצל הציון. לפני כמה שבועות חלתה, ובערב שבת פרשת 'ויוותר יעקב לבדו' השיבה נשמתה לבוראה. מעטים מאד היו בלווייתה, ודומה היה כי מן החצר הקרליבכית, אפילו אחד לא זכר לה חסדה, וגם בלוויה לא ניכר דבר מ'פרשת קרליבך' שלה.
כאן ברצוני לספר דבר פלא, אחר שכבר נטמנה, באו הנוכחים לילך, היה שם קברן אחד מן החברא קדישא שעשה מלאכתו כהרגלו, והאיש ירושלמי הלבוש בבגדי ירושלמים כבני הישוב הישן, באקראי שאלו אותו לשמו. אמר להם למה זה תשאלו לשמי, אולם כיון ששאלתם, נפתלי שמי. אמרו לו נפתלי מה? אמר להם נפתלי שם משפחתי הוא, אינני ירושלמער מיוחס, מבני בעלי התשובה של קרליבך אנכי, אבי הוא אריה נפתלי אשר ניגן עם קרליבך באחרית ימיו, איש מושב מבוא מודיעין...
בשרי נעשה חידודין, יום שנפרדתי משלמה בחודש אלול תשנ"ד אשר לאחריו טס לחו"ל ולא שב, ישבו במכוניתי ממש השלושה הללו ר' שלמה קרליבך הגב' בלה ואריה נפתלי, ויהי לפלא...
תהי מליצת יושר על כל תלמידי ר' שלמה, שיזכו לאורות גדולים ולשפע טוב מן השמים, ובפרט אחינו ואחיותינו הזקוקים לזיווג, קול ששון וקול שמחה יישמע במהרה במעונם, ובשמחתם נשמח כולנו כי"ר.
ת.נ.צ.ב.ה.