קרליבך תפילה ובתי כנסת שיחה עם הסופר שאול מייזליש
- פרטים
- קטגוריה: מהניוזלטר
- פורסם בשבת, 10 דצמבר 2016 20:16
- נכתב על ידי יוסף שי
שיחה עם הסופר והעיתונאי שאול מייזליש, יוצר ובמאי הסרט 'עוד אבינו חי' על חייו, מורשתו, ופעלו של 'הרבי המרקד' שלמה קרליבך זכרו לברכה.
מה היו בתי הכנסת של קרליבך?
לשלמה קרליבך היו שני בתי כנסת בחו"ל, האחד במנהטן עילית ששמו 'בית אהבה ויראה', והאחר בסאן פרנסיסקו.
בבתי כנסת האלו היו ה'גייזרים' – ההתוועדויות. היתה זו תקופה ילדי הפרחים, שנות השישים והשבעים של המאה הקודמת וקרליבך הופיע בפסטיבל וודסטוק וברקליס. באותם שנים היו בבתי הגייזרים - ההתועדויות שכללו שירה ריקודים וניגונים.
כל תפילה היתה עורכת 3 שעות, ובמוצאי שבת היתה נערכת 'מלווה מלכה' עם שירים וניגונים עד אור הבוקר. העיתוי של מוצ"ש מעניין מאד, שהרי אז נוצר האור כידוע, ומכאן השירה עד אור הבוקר. אני עצמי השתתפתי באחד הגייזרים האלו במנהטן, ורבי שלמה נתן לי נשיקה בראש. שלשה חדשים אחר כך לא התרחצתי כדי לשמור על טריותה של הנשיקה...
כולם היו מגיעים לגייזרים. דתיים ולא דתיים, יהודים מודרנים, עורכי דין מהנדסים וכו'. לא היו שם 'ההיפלך' המפורסמים של הוודסטוקים, אלא אנשים 'רגילים' שרצו חוויה, ללחלח את היהדות שלהם.
גם בבית הכנסת השני בסאן פרנסיסקו היתה פעילות דומה, והמשתתפים שמניינם הגיע למאות, היו מתכבדים מסיר צ'ולנט או פירה.
רבי שלמה עצמו היה מגיע לבתי הכנסת האלו בחגים בעיקר ועורך שם את התפילה. בשאר הימים היה רב מקומי שנתן את הסרוויס.
בית כנסת נוסף הוא בית הכנסת במבוא מודיעים שבארץ ישראל. שם גרו אנשים שהקימו אתו את היישוב, והם כן היו שייכים ל'היפים היהודים'. עד היום יש ביישוב בית שהיה שייך לשלמה קרליבך.
ממתי החלה תופעת 'מנייני קרליבך'?
מנייני קרליבך זו תופה שהחלה אחרי מותו של שלמה. בחייו זה לא היה. הוא לא זכה לפופולאריות העצומה ממנה הוא נהנה היום – אחרי פטירתו.
התופעה הזו החלה בשעה שהיהדות עמדה בפני שאלת 'להיות או לחדול'. אילו היתה נשארת היהדות, בעשרים וחמש השנים האחרונות במתכונת היבשושית, החלולה, אותה אנו מכירים ממזרח אירופה, היא לא היתה שורדת אצל רבים. דור ההורים היה נעלם, והדור החדש לא היה מוצא בה עניין.
כך החלה התנועה שכללה שירים סיפורים שהציתו את הדמיון והשאירו את הצעירים מחוברים ליהדות. אני מהמר כי 30-40 אחוז מהצעירים הדתיים היו עוזבים את הדת, אילולי תנועתו של רבי שלמה שנוצרה כאמור אחרי פטירתו, אך מכוחו הישיר, ומהרעיון שיצר.
מה הרעיון של רבי שלמה?
לרבי שלמה היתה תפיסה רעיונית, שלפנינו משהו שהוא מעבר לתפילה. התפילה היא כלי שאפשר להסתובב סביבו, אבל יש כאן מעבר לזה. היהדות היא חיה, תוססת, מדברת. היא לא מוקפאת. יש בה ראיית עכשווית, וזה כולל תבנית שלמה של גידול ילדים, של תפיסת זוגיות, וראייה יהודית כלל עולמית. את הרעיונות הללו אגב, ניתן לראות גם בספרים הרבים שיצאו אחרי פטירתו.
כאשר רבי שלמה עזב את הישיבה, והגיע לחב"ד הוא אמר לרבי משפט שמאפיין את האידאה שלו: 'מחכים לי בקמפוסים'. רבי שלמה הביא את היהדות אליהם, וזה בדיוק החיות, העכשוויות, והטריות אותה תיארתי. רבי שלמה הביא חברותא, צווותאיות, שמחת חיים. גם לגברים וגם לנשים שמצאו במניינים האלו את היהדות שלהם.
מה מאפיין את המניינים של קרליבך?
במניינים האלו יש את השירים של קרליבך, הדביקות, ההתלהבות שאיפיינו אותו כל כך. היכולת הזו להתרומם טפח מעל הקרקע. כולם שם מתרפקים על המלודיות שלו, שהיו מאד פשוטות וקלות להשגה, ארבעה אקורדים לא יותר. לא צריך 'להסתבך' אתם, הם תופסים אותך ברגע. זו שואו, אבל לא שואו אוף.
יש כאן גם אקסטזה – אקסטטיות, זה יצר מודל חדש. אנשים פתאום לא מיהרו. לא רק להתפלל וללכת, מילוי החובה החוקית... היה אפשר לשבת שעות בבית הכנסת במנהטן. במהלך התפילה שלמה היה לפתע שורק, כדי להגביר את ההתלהבות. לפעמים הוא היה מוציא פתאם גיטרה ומתחיל לנגן.
אינני מדבר בדווקא על הלל למשל בימי ראש חודש וחול המועד. קרליבך יכל להוציא את הגיטרה בבית כנסת סתם כך וולומר לאנשים: בואו תקשיבו לשיר החדש שכתבתי, מה אתם אומרים. ואז לפתע היתה נשמעת בחלל בית הכנסת מנגינת 'אם אשכחך ירושלים' וכו'.
האם יש לך ביקורת על המניינים האלו?
לא. כפי שאמרתי המניינים הללו הצילו הרבה מאד דתיים, שאילולי הם – היו עוזבים את הדת. זה מעצים, וזו גם הסיבה שמדובר בטרנד שישאר, לא כזה שחולף.