בית הכנסת בדמשק

פרטים: קטגוריה: מהניוזלטר; פורסם בראשון, 21 יוני 2015 14:53; נכתב על ידי ישראל מנחם

סיפורו של בית הכנסת בדמשק, והרב שמחיה את מנהגי הקהילה מחדש

"יש לי חוב קדוש, להעביר הלאה לילדי ולנכדי, את מורשת אבותי בני דמשק. זאת לא עבודה, לא מקצוע ולא התמחות, רק הסבים הדמשקאים מדברים דרך גרוני וחיים מחדש". את האמירה הזו בווריאציות רבות, אומר לי הרב משה חדיד, במכון 'שער בנימין' לחקר והחייאת מורשת יהדות דמשק לאורך כל הראיון, אותו יזמתי לקראת הוצאה לאור של יצירה מיוחדת במינה אלבום שירת הבקשות המסורתית והמדוייקת של בני העדה [כאן בהשמעה ראשונה].

זו אולי הסיבה שהרב חדיד מסרב לכנות את הדירה הצנועה, אך העמוסה כתבי יד ומפות בשם 'מכון'. חרף עבודתו הסיזיפית, למרות מאמצי את שמו לא הצלחתי למצא בכל פרסומי המכון. הוא גם מסרב להצעות מגופים שונים, שהיו מעמידים לרשותו בניין, תקציבי מחקר, חוקרים: "ההבדל ביני לבין ההיסטוריונים שהם פתולוגים, אני קרדיולוג. הם פותחים את הלב ומסבירים לפי הבנתם איך הוא עבד בעבר, אני מתעסק עם לבבות פועמים, שגם אם מאיזו סיבה נחלשו, אני יודע למה לא הפסיקו לפעום".

הרב חדיד הוא דמות מיוחדת. הוא נולד לפני 52 שנים בארגנטינה להורים ממוצא סורי וגדל בקהילות הדמשקאיות במדינה. כשהגיע לארץ לאחר נישואיו, הפנה את מיטב מרצו ללימוד תורני עיוני ונתבקש להדריך כולל אברכים בשיטתו הייחודית. אלא שאז, לפני כעשר שנים, פנה אליו איש עסקים מקסיקני ממשפחת אסא בבקשה לא שגרתית: ישנם עשרות אלפי יהודים דמשקאים בישראל ארה"ב, מקסיקו, וארגנטינה, ואין להם סידור תפילה אותנטי, עם ההלכות והנוסחים המיוחדים לבני הקהילה, האם יאות הרב להחיות את המסורת ההולכת ונכחדת?

כעבור זמן לא ארוך הופיע סידור מפואר בשם 'שער בנימין' בהוצאת 'מכון אהבת שלום'. הסידור הפך ללהיט, ועשרות אלפי עותקים ממנו הפכו למצרך אלמנטרי בקהילות הדמשקאיות בחו"ל וגם בארץ. ההצלחה של הסידור הובילה להוצאת מחזורי תפילה לסליחות ראש השנה ויום כיפור, ובשנתיים האחרונות מחזור והגדה של פסח עם מאות פירושים מכתבי יד של חכמי דמשק, ערוכה בסגנון חדש מותאם במיוחד לקריאת הדור הצעיר.כל הספרים יצאו במהדורה נוספת עם פונטיקה ותרגום מלא בספרדית, שגם הם הפכו ללהיט.

אני מבקש מהרב שיספר לי מעט על בתי הכנסת בדמשק והוא מספר לי על בית הכנסת 'אלמנשה'.

בית כנסת אלמנשה הוא אחד מבתי הכנסת העתיקים בעיר. הוא ממוקם במרכז השכונה, בפנייה באחת הסמטאות מהרחוב הראשי "תלת אלחיג'רה" (סמוך לבית אלמעלם פרחי). בגלל גודלו ומיקומו המרכזי רבים קבעו שם מקום תפלתם. בנין ההיכל המפואר הוקדש על נשמת הנדיב המפורסם מימון טובי ע"ה, ועומד ללא שינוי עד היום. הבנין תוחזק במרוצת השנים ללא שינוי מהסגנון המקורי, רק את דלתות הכניסה החליפו בשנים אחרונות והם מעוטרות בטסי נחושת מעשה אומן כמו דלתות בית הכנסת אלפראנג' ואלראקי.

שעריו נפתחו בבוקר השכם, והיו מתקיימים שם מנינים רבים, בשחרית מנחה וערבית, בזה אחר זה. בתקופת רבי יעקב ענתבי (סביבות שנת הת"ר 1840) היה החסיד ר' נסים סוכרי ז"ל פותח מידי יום את שערי בית הכנסת עוד לפני עלות השחר, והיה נשאר שם לתפלות כל המנינים הרבים בשחרית מנחה וערבית, כדי לענות עמהם קדיש קדושה ואמנים, והיה מכונה בפי רבים "בעל האמנים". אדם יקר זה זכה באחד הדמויות הבולטות בעיר כחתן לבתו, ה"ה הדיין המצויין רבי נתנאל חבובא ע"ה.

מנהגים מיוחדים נשמרו במקום מדור לדור. בראש השנה היו מתאספים בעלות השחר לשמוע דברי התעוררות לתשובה ביום הדין מפי גדולי רבני העיר, ובסיום הדרוש נהגו לתקוע ל' קולות בשופר. שנים רבות עד הדור האחרון החזיק במנהג זה זקן רבני העיר ה"ה החכם השלם רבי נסים נדבו ע"ה, ובשמו אמרו שכך נהג במקום הזה לפניו רבי נתנאל חבובא ע"ה.

בבית כנסת זה היו מידי שבת אומרים ברב עם את כל שירת הבקשות כאשר אנשים מכל השכונה מתאספים בשעה 3 לפנות בוקר ומתארגנים בשתי קבוצות גדולות, האחת מול חברתה, אלו אומרים אומרים ואלו עונים, ולהבת קולם מתפשט בכל הסביבה.

בשבתות בין פסח לשבועות לפני תפלת מנחה אמרו פרק מפרקי אבות בנעימה מיוחדת מלווה בשירח בערבית. אנשים ונשים מכל השכונה הגיעו לשמוע את ה"פרק" בקולו המיוחד של החזן המפורסם איברהים שמריכא, ועמו הפייטנים אצלאן שורבה, אהרן כאבאבייה, יעקב כאבז ואיברהים קוסטו.

תשומת לב מיוחדת ניתנה לחינוך הדור הצעיר בסדרי התפלה לכל פרטיה ודקדוקיה. ילדי התלמוד תורה היה להם מקום קבוע בבית הכנסת בשורה הראשונה, והיו מנעימים קטעי התפלה יחד במקהלה מאורגנת. בליל שבת ישבו בקבוצות זה מול זה והיו אומרים במתיקות את "שיר השירים" עם טעמי המקרא. בסיום הקריאה נבחר אחד הילדים המצטיינים שהיה אומר בקול את תפלת ה"יהי רצון" שאחרי שיר השירים, לשמחת כל קרוביו. בימי העומר, בין מנחה לערבית, קראו הילדים תהלים עם טעמי המקרא בפיקוחו של החכם הצעיר אלבר הלוי מיתא.

מפת מלחמת האזרחים

במכון שער בנימין לא עוסקים רק בהוצאות של סידורי תפילה ופענוח כתבי יד. בנו של הרב לוקח אותי לחדר הסמוך ומצביע בפני על מפה גדולה בה משורטטים עשרות נקודות ציון מדמשק העתיקה. בהתבוננות קרובה יותר ניתן לראות את שמותיהם של הרחובות, וגם את ציוני בתי הכנסת.

"מפה כזו לא קיימת בכל העולם" מספר הרב נתן חדיד, יש כאן עשרות שעות של עבודה - מיפוי כל נקודה כל רחוב וכל בית כנסת.

לרב יש גם פנקס עם שמותיהם למעלה מעשרת אלפים יהודים שנימולו בדמשק. הרב מוכן לתת לאנשים מידע אך לא רוצה להפוך אתה למשהו מסחרי. "המסורת של דמשק אינה עוד פיסת היסטוריה, או אנתרופולוגיה. יש כאן את הנשמה של הסבים והסבתות שלנו".

חומר על בית הכנסת וחומרים נוספים נמצאים באתר 'מכון שער בנימין' ארגון הגג של יהודי דמשק.