פינת היועץ, על ספירת העומר

איך מסבירים לציבור הרחב את משמעות מצוות 'ספירת העומר' ואיך אפשר 'לעשות מזה כסף' לטובת בית הכנסת? אלון חאמי עם מדור הייעוץ.

"וספרתם לכם.. שבע שבתות תמימות תהינה".  הטעם של ספירת הימים, כפי שמובא בספרים הקדושים, היא געגוע והשתוקקות ליום מתן תורה שהוא בעצם חג השבועות.

משלו הדרשנים משל יאה לכך:

משל לאדם אחד שזרקוהו שוטרי המלך לבור שאין בו מים  בלא דין ובלא משפט.

הלה לא ידע כמה זמן קצבו לו להיות בבור שכן נזרק ללא דין וללא משפט והיה מצטער מאוד כי גדול עונשו מנשוא ולא ידע אם ישרוד את שארית חייו בבור.

והנה, באחד הימים נשמעו למרחוק קול פעמונים ודריסת סוסים, וככל שהדקות חולפות כך מתגבר קולם וכאילו מתקרבים אליו.

הלה החל לצעוק ולזעוק בקול רם, ובת קולו גברה ונשמע עד לשיירה שעברה בסמוך. והנה בשיירה היה לא אחר מאשר המלך בעצמו. המלך שמע את קול הזעקות וביקש לעצור את השיירה.

ירד המלך ממרכבותיו אל מפתן הבור וירא אדם זרוק בבור ויסתכל על פניו והוא טוב רואי תלתליו שחורות כעורב ועיניו בוהקות כמראה הים וימצא חן בעני המלך וידבר איתו המלך קצרות וארוכות וירא כי בן דעת הוא ונמשך המלך בדיבורו עמו וימצא חן ושכל טוב באדם.

ויאמר לו המלך: ראה! כי מצאת חן בעיני מאוד -  בעוד חמישים יום אני שולח מלאכים לפניך להוציאך מכאן ולהשיאך עם ביתי. ויקם המלך ויעל על מרכבתו ויעזוב עם שיירתו למרחקים...

וישמע הלה את אלו הדברים ויחל לבכות כי לא ידע אם זהו חלום או אמת ויצטער עוד יותר אודות הבטחת המלך. שכן מה למלך להשיא את ביתו לאסיר בבור? לא מצא המלך בין מלכים או רוזנים אלא אותי? ויאמר בליבו כלתה אלי הרעה שכן ביתו של המלך בעלת מום ואין איש רוצה בה, והוא בחר בי.

ואחר המחשבות האלו התנחם מעט, שכן הוא עתיד לצאת מהבור ולעלות משאול להוציא ממסגר נפשו.

הלה, היה סופר יום על יום ושבוע לשבוע ומתעתד לדעת היקיים המלך את הבטחותיו אם לא.

והנה ביום הארבעים ותשע ציווה המלך על שריו ועבדיו לקיים את הבטחתו לאסיר אשר בבור ולהוציאו משם ולעלותו אליו מהבור. 

ותצא השיירה אליו ויוציאוהו מהבור וירחצוהו בשמן המור וילבישוהו בגדי משי ורקמה כאשר ציוה המלך ויביאו לאולם החופה והקידושין.

הלה, בטרם נכנס לאולם  פחד וחלחלה אחזתו  כי לא ידע מה מום יש בכלה, אולי מום בנפשה יש או בגופה ומי יודע אולי קשה הגזרה יותר מהראשונה?

ולהפתעתו ראה את הכלה כי היא שלמה ברמ"ח אבריה ושס"ה גידה.

אמר בליבו בטח היא מעורערת בנפשה ובחינת אחרי יותר מיממה.

והנה עובר יום ושבוע חודש ושנה והכלה במעלת המעלות כלילה עתה הבין הלה איזו זכייה זכה וכי הכלה זכה וברה בגופה ובנפשה.

לימים ביקש הלה להיפגש בדחיפות עם המלך אבי הכלה.

בפגישה העלה האסיר לשעבר בקשה מיוחדת במינה שיעשו לחתן והכלה מסיבה חדשה כיום כלולות חתן וכלה.

המלך לא הבין מה פשר הבקשה וביקש לדעת מה השתנה?

החתן הלה הסביר במבוכה כי החתונה הראשונה מבחינתו לא הייתה בשמחה כי רק עתה הכיר בכלה ובמעלתה.

והנמשל מובן מאליו: החתן זה עם ישראל, ואבי הכלה זה הקב"ה והכלה זו התורה.

ביקש הקב"ה להוציא את עם ישראל מהבור (מצרים) וליתן לנו את התורה, אך עם ישראל לא הבין מדוע יחפוץ הקב"ה ליתנה לנו מעם אחר אולי ח"ו מום יש בה, ועל כן במשך חמישים יום שספרנו מיציאת מצריים למעמד מתן תורה עדין השמחה לא הייתה שלמה עד שראינו כי טובה היא מאוד ושכרה גדול  עוד יותר ועתה באים עם ישראל להקב"ה ומבקשים חתונה מחדש וזהו יום שמחת התורה.

גבאי יקר! העצה הטובה להסביר לציבור היקר מדוע סופרים את העומר היא ברוח הדברים הנ"ל: כדי לגרום חביבות ליום מתן תורה מיציאת השעבוד והעבדות.

ומכאן להמלצתי: כדאי למכור כל יום או בשבת, את היום של הספירה. שהרי כל יום ערכו רב יותר כאשר מתקרבים ליום מתן תורה.

וכמובן שיום מתן תורה גדול מכולם ללא שיעור ואפשר למכור את החזקת הלילה הקדוש בסכום מכובד עוד יותר (כמין פרנס יום).

המלצה הלכתית: רב ביהכ"נ יספור ויוציא ידי חובה את כל המתפללים ולא הקונה.(ובהעדר רב יתנו לירא שמים שבציבור).

 

המדור נערך על ידי אלון חאמי

יו"ר ארגון בזמן

טלפון: 5047924 03 , 5047924 03      

דוא"ל: This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.