הנחת תפילין בסתר, וההפתעה בשנה השישית
- פרטים
- קטגוריה: מהניוזלטר
- פורסם בשלישי, 30 דצמבר 2014 02:51
- נכתב על ידי ישראל מנחם
'איילת השחר' הוא ארגון שחרת על דגלו את קירוב תודעת היהדות לליבותיהם של ישראלים רבים שלאו דווקא מבקשים לקיים את הליך ה'חזרה בתשובה' הקלאסי. יהודים רבים בארץ, וגם בחו"ל רוצים היו להכיר את היהדות באופן בלתי אמצעי, כלומר לא באמצעות כלי התקשורת או סוכני השפעה בעלי ידע רדוד ושטחי, אלא דרך מגע איש, דיבור ישיר עם אנשים מן 'העבר האחר'.
נאמן לתפיסה זו הקים הרב שלמה רענן, יו"ר העמותה, את פרוייקט 'חברותא' במהלכו לומדים בצוותא גברים עם גברים [וגם נשים עם נשים] במשך כעשרים דקות שבועיות, יהדות באמצעות הטלפון. היוזמה שהחלה עם עשרות 'חברותות' בלבד, הפכה למיזם לאומי, כך שנכון להיום מפעיל הארגון כ-20,000 [עשרים אלף !] לומדים, ללא כל תמורה, וכמובן גם ללא כל 'קרדיט' לארגון.
בשבועות האחרונים, יצאו שנים מפעילי הארגון, הרב רפאל קרסניצקי, והרב יעקב רוזנברג לסיור בשני יישובים כדי לעקוב מקרוב אחר פעילותם. 'מעט בית מקדש' שוחח עם שני הרבנים הצעירים ושמע על חוויותיהם.
ספל לצחצוח שיניים
המושב הראשון בו היינו ממוקם בדרום הארץ, שם פגשנו יהודי בשם עידו גונן, הלומד איתי מידי שבוע בחברותא באמצעות הטלפון, מספר הרב קרסינצקי.
היישוב בו מתגורר גונן, הינו יישוב המוגדר בפירוש כאנטי דתי. אין בו בית כנסת כמובן, ועל דלתות חלק מחברי היישוב אין אפילו מזוזה. ואמנם, באחד מימי החנוכה, סיפר לי גונן הוא החליט לקבוע מזוזות בפתח הבית שלו.
גונן אינו יהודי דתי גם היום. הוא בסך הכל ביקש להכיר קצת את היהדות שלו ומכאן הקשר שלו ל'חברותא'. בפסח הוא קיבל ממני הגדה של פסח עם פירושים והפתיע את משפחתו בפירושים יפים עליהם לא שמעו מעולם.
באחד הימים החליט גונן כי הוא רוצה להתחיל לקיים את מצוות נטילת ידיים. אלא שהוא חשש שאשתו 'תגלה' זאת, ותתרעם על היותו 'מתחזק'. מה עשה האיש? את נטילת הידיים היה עושה באמצעות הכוס בה מונחות מברשות השינים. עם הימים שכלל גונן את השיטה ורכש ספל חרסינה נאה, כשהוא מסביר לרעייתו כי הוא מבקש שגם בחדר האמבטיה יהיה כוס כדי שהוא יוכל לשתות שם כשהוא צמא...
גם תפילין הוא רכש לבנו, והוא מניח אותם בכל יום, שוב מבלי שאשתו עדיין יודעת. אנחנו לומדים ביחד קיצור שולחן ערוך, לאור בקשתו המפורשת של גונן, ששמע על ה'מוסד' הזה, ודרש כי נלמד אותו באופן מסודר.
אגב, כאשר יצאנו מביתו של גונן, קיבל האחרון הודעת סמס מאחד מחברי הקיבוץ ששואל אותו: 'מה עשו אצלך שני הדוסים האלו'?
פי 3 בשנה השישית
משם המשיכו השנים למושב שחר בחבל לכיש שבדרום הארץ גם כן.
במושב שחר הם פגשו את שבתי כהן, החברותא של הרב יעקב רוזנברג שסיפר להם על חוויותיו המעניינות משנת השמיטה האחרונה.
כהן הוא חקלאי, שלא הכיר כנראה את הלכות השמיטה, ובשני מחזורי השמיטה האחרונים לא השבית את שדהו.
התוצאה לדבריו היתה הרת אסון. היבול שלו נפגע, והוא ששמע על מצוות השמיטה החליט 'לא לקחת סיכון' כהגדרתו, ולנסות ולשמור אותה כהלכתה בשמיטה זו.
באופן שהפתיע אפילו אותו, סיפק היבול בשנה השישית פי 3 מבכל שנה. קשה אולי להאמין, אך המספרים אינם יכולים להטעות. בכל שנה קוצר כהן כ-1.8 טון לדונם, השנה זינק המפסר ל-6.5 לדונם. צריך לשמוע זאת מפיו כדי להבין עד כמה התקיימה בו הברכה המוזכרת " וציוויתי את-ברכתי לכם, בשנה השישית; ועשת, את-התבואה, לשלוש, השנים".
קודם השמיטה ביצע כהן גם 'גיזום גס' בכרם. כדי שהכרם ימשיך לספק ענבים גם בשנת השמיטה [לטובת 'אוצר בית דין'], מוכרח החקלאי לבצע גיזום גס קודם השנה. חבריו של כהן הזהירו אותו כי 'הגיזום גס' יהרוג ויהרוס את הכרם, אך כהן לא שת אליהם, וביצע את ההליך.
גם במקרה הזה התבדו כל החששות. הזמורות של הכרם גדלים באופן מעורר התפעלות, כאילו הוא טיפל בהם רק אתמול.
לחקלאי החרוץ גם שטחי גידול נוספים – חממות, אותם הוא משבית לחלוטין בשנת השמיטה.
