עיצוב תיבה ברוח יהדות תוניס
- פרטים
- קטגוריה: מהניוזלטר
- פורסם בשלישי, 12 אפריל 2011 14:56
- נכתב על ידי שרה קונפורטי
שרה קונפורטי, האמנית והיוצרת המפורסמת, לא מפסיקה להפתיע. והפעם על עיצוב תיבת החזן למרכז העולמי למורשת יהדות טוניס בנתניה
"שני מטבעות צריך האדם, האחד בשביל הלחם להישרדותו, והשני בעבור הפרח להחיותו"
אמנות אינה מותרות. אמנות היא התזכורת לכולנו, בעבור מה אנו עמלים, בעבור מה אנחנו מתאמצים. כדברי הפתגם סיני העתיק שצויין על הצורך במטבע נוסף: 'בשביל הפרח להחיותו". אני משתדלת לספק 'פרחים' רבים בחנות/סטודיו שלי, בכפר יונה.
יצאתי למשימה לא פשוטה: לעצב תיבת חזן בבית כנסת. בהשראת מוטיבים שראיתי בבתי-כנסת מהמאה הרביעית בתוניס יצרתי חיבור בין עבר, הווה ועתיד.
הוזמנתי לבית הכנסת "עמית – מורשת עולמית ליהדות תוניס" על ידי עו"ד אייל אורטל, גזבר עמותת עמית לשעבר, לתכנן את תיבת החזן. העבודה מומנה על ידו ועל ידי משפחתו לזכר אביו.
תחילה השקעתי את עצמי בלימוד ההיסטוריה של יהדות תוניס, מנהגיה ואפילו מאכליה. למדתי איך נראו בתי הכנסת בתוניס, והצלחתי להעביר את האווירה האוריינטלית ורוח הדברים לעבודותיי בעמית. כמובן בית הכנסת הגדול בתוניסיה, ובית הכנסת בג'רבה היוו השראה הן בצבעוניות, בדוגמת הקשתות, ובמוטיבים.
כאמנית, היוצרת בקרמיקה ובזכוכית, פיתחתי טכניקות אישיות ושילבתי אותן בהרבה אהבה ונשמה.
למדתי להכיר את האנשים ממוצא תוניס מקרוב ונוכחתי כי מדובר ללא ספק בגזע מיוחד. אנשים משכמם ומעלה, ברובם בעלי השכלה גבוהה –כמו גזבר עמותת עמית – עורך דין אייל אורטל, רואת חשבון העמותה, ורוניק אורטל, נשיא בית הכנסת – ד"ר שמעון הררי ועוד....אנשים צנועים עם לב עצום , אוהבי חיים, משוגעים לדבר, תורמים מזמנם וכיסם עבור רעיון – בית הכנסת – שגם מצליחים לממשו (עדיין בשלבים), ואשר שוקדים לשמר את מנהגי יהדות תוניס ומורשתה. בית הכנסת מכיל את חיי האנשים ושמחותיהם.
האנשים עורכים בתוך בית הכנסת את טכס החופה שלהם, טכס חתן שבת, ועוד. אפשר לחוש במקום את תפילות האנשים ותחנוניהם גם כשאין שם נפש חיה.
קיבלתי כנתון חדר – תיבת חזן, בנוי מקירות בטון עם שני פתחים. הקפתי את כל הקירות החיצוניים בזכוכית מחוסמת ומצוירת, כעבודת ויטראז בסגנון אוריינטלי. ובטכניקות מעורבות בצירוף זכוכיות בשיטת הפיוזינג, פסיפס זהב וחומרים נוספים.עשרת הציורים הוקפו במסגרות עץ מהגוני ומאחוריהם הותקנה מערכת תאורה המאירה את הציורים מאחוריהם.
כשסיימו להתקין את העבודה, ומסביב לתיבה דלק האור, התרגשתי כאילו זו עבודתי הראשונה. כל ההשקעה העצומה בזמן ובמאמץ, המרוץ הבלתי אנושי לעמוד בלוח הזמנים, כל אלו נמוגו כשהבטתי בעבודה שהקמתי.
השלב השני היה לתכנן את פנים התיבה. החלטתי לחפות את כל הקירות הפנימיים באריחים מצוירים, עבודת ידי, בהשראת ציורים אשר היו בבתי הכנסת בתוניס, ציורים שמקורם במאה הרביעית. צבעי האריחים היו צריכים להתאים הן לצבעי עבודת הזכוכיות והן לצבעים ששלטו בבתי-הכנסת בתוניס: כחול, טורקיז – חום.
"עשיתי זאת – הצלחתי להעביר מהרגשת הקדושה והנשגב השוררת בבית הכנסת לתוך עבודותיי", חשבתי.
עיצוב, תכנון ועבודה עבור בתי כנסת – אהובים עלי במיוחד.
בהיכנסי לחלל בית הכנסת, אינני נשארת אדישה. אווירה של קדושה, של נשגבות, של כוח שאינו נמצא בשום מקום אחר, של מסורת ודת בני אלפי שנים של המתנהג גם אחרת בתוך בית-הכנסת מאשר מחוצה לו. מעט מהרגשה זו שאפתי להכיל בתוך עבודתי.
הקפדתי בתכנון התיבה עד לפרטים הקטנים ביותר. הרבה מאד כחול, טורקיז, אדום, כתום, ירוק וחום. צבעוניות החוזרת גם בצבעי האריחים המצוירים בתוך קירות התיבה. הארון בתוך התיבה עשוי גם הוא מעץ מהגוני, וכהשלמה בחרתי פרקט דמוי מהגוני, בצבע תואם. את ידיות הארון בחרתי ליצור במו ידי, שילוב של קרמיקה וזכוכית בצבע טורקיז. גם את הפנלים הסובבים את פלטות הזכוכית סביב התיבה בחרתי ליצור בעצמי – פסים של קרמיקה וזכוכית בצבע טורקיז – טכניקה ייחודית בעולם ואישית שלי. את מדרגות התיבה בחרתי לחפות בשטיח בצבע כחול, כתשובה לכחולים אשר בתוך הויטראג'ים וגם בציורי האריחים.
את ספסל תיבת החזן בחרתי לרפד בבד קטיפה כחול עז, המהווה גם הפרדה בין ציורי הטווסים מעל לספסל לבין ציורי הטווסים מתחתיו. הצבעים השולטים בתיבה – טורקיז-כחול וחום, המסמלים גם שמיים ואדמה – יקום.
בכל אחד מציורי הויטראגים והאריחים כללתי את המוטיבים הנהוגים במסורת היהודית בבית הכנסת בתוניס. ציורי הטווסים על גבי האריחים שעל חזית ספסל התיבה ומתחתיה, צוירו כמחווה לציור שמצאה מהמאה הרביעית לפנה"ס מרצפת בית הכנסת בנרו, תוניס. -בעלי כנף הם נושא מאד מרכזי בתרבויות רבות. לצפור בעלת כנפיים המתרוממת אל-על יש מעמד סמלי כקושרת בין שמיים לארץ – האלוהות והארץ – האדם. בכל מקום גיאוגרפי בו מתקיימת קהילה יהודית, ובתקופות היסטוריות שונות- הציפורים מקבלות גרסה שונה. בגלל האיסור "לא תעשה לך כל פסל ותמונה" – לציפור יש מעמד מיוחד, בניגוד לשאר בעלי החיים.
הטווס היה נפוץ מאוד בתקופה ההלניסטית, מופיע בימי בית שני כמוטיב מרכזי בפסיפסים בבתי כנסת בארץ ובתפוצות. הטווס הוא מוטיב המביע פאר והדר. הטווס מתואר עם ציצית על ראשו וזנב מפואר. הדוכיפת (דמוי יונה) היה מצוי גם בפסיפסים של ארץ ישראל ובבית הכנסת בנרו שבטוניס במאות ה-5-6. "כציפורים עפות כן יגן ה' על עמו" (ישעיהו לא' 5). הטווס מסמל גם נצח.
תמונות נוספות ופרטים נוספים של תיבת החזן ניתן לראות בקישורים:
עיצוב ובצוע תיבת חזן, במה, בית כנסת עמית
עבודות אמנות נוספות הקשורות לבתי כנסת נוספים
בטורי הבא אספר עוד על נסיוני, עבודתי, חוויותי ותחושותי בעיצוב במת החזן התיבה וכל מה שסביבה.
בברכת חג פסח שמח וכשר לכל בית ישראל
שרה קונפורטי
המדור נכתב ע"י שרה קונפורטי. ליצירת קשר עמה ניתן לפנות לאתר www.sarakonforty.com
או 8986812 09 052-3676472
הנחה מובטחת לפונים דרך 'איגוד בתי הכנסת'.
