שיבושי היגוי ופתרונות
- פרטים
- קטגוריה: מהניוזלטר
- פורסם בשני, 06 ינואר 2014 14:50
- נכתב על ידי הרב מנחם גלינסקי
שיבושי היגוי ודיבור בלתי מובן, הינם תופעה שבה ההגייה של צליל מסוים אינה תקינה. שיבושי היגוי מופיעים בדרך כלל אצל ילדים קטנים, אבל ניתן למצאם גם בקרב בני נוער ומבוגרים.
רכישת צלילי השפה מתחילה בילדות הצעירה, ומתפתחת באופן הדרגתי לאורך שנות הילדות.
בכל גיל נרכשים צלילים מסוימים. לדוגמא: בגיל 4 ילד הוגה את האות ל', בגיל יותר מאוחר - ק', ר' וכן הלאה.
בעיית ההיגוי מתעוררת כאשר הילד עבר את הגיל הספציפי של רכישת הצליל, והוא עדיין הוגה אותו באופן משובש.
ילדים רכים בדרך כלל רוכשים את צלילי השפה ללא קושי, אולם לעיתים נראה אצל ילד חריגה מקצב של רכישת צלילי השפה, דבר העלול להתבטא בשיבוש של אחד או יותר מצלילי השפה. מכיוון שילדים בגיל הרך מצויים בעיצומו של תהליך רכישת השפה, בקבוצה זו יימצאו שיבושי היגוי רבים.
איתור בעיות היגוי
כאשר הורים מבחינים כי לילדם יש בעיית היגוי, קלינאי התקשורת הוא איש המקצוע שאמור לאבחן את הבעיה, אם אכן היא קיימת.
"קלינאי התקשורת עובר עם הילד על כל הצלילים, מתחילת המילה ועד סופה, וכך מאתר באלו צלילים הילד מתקשה, והאם בתחילת מילה או בסופה", אומר הרב מנחם גלינסקי, קלינאי תקשורת. "למשל, יש ילדים שבמקום לומר את המילה קל, ישמיטו את הק' ויאמרו אל. יש ילדים שצורת הגייתם אינה מדויקת, לדוגמה: האות צ' הינה מהאותיות השורקות, ויש ילדים שהוגים אותה כאשר קצה הלשון מבצבץ מבין קשתות השיניים הקדמיות, וכך צליל ס', צ' ז', יישמע עמום וכביכול מלא רוק.
"לעיתים מדובר בבעיה פונולוגית – זאת כשהילד מתקשה בהגיית האותיות ח', ס', ז', ש'. מדוע זה קורה לו? הוא אינו מצליח לנתב את אוויר חלל הפה בין החיך ללשון, ואז יתקשה בהפקת קבוצת הצלילים הספציפית (ח', ס', ז', ש') – וייתכן כי הוא יהגה צלילים אחרים במקומם, כי כפי שציינו, הלשון עלולה להידחף לעבר קשתות השיניים הקדמיות, נוגעת בהן ומפעילה עליהן לחץ כלפי חוץ.
מגעה של הלשון בשיניים הקדמיות עלול לגרום לעיתים למצב של הטיית השיניים קדימה בדחיפת הלשון החוצה, ובקרב ילדים כאלו האותיות ס', ז', ש', צ' – כולן או חלקן ייהגו בשיבוש. במקרה זה ממליצים קלינאי התקשורת על הדרכה ותרגול לגבי תנוחת הלשון".
התחלפות הקול
התחלפות הקול, צרידות ובעיות קול, מופיעים בעיקר בקרב ילדים בהתבגרות, בני נוער ובחורים. "במהלך גיל ההתבגרות חלים שינויים רבים אצל בני נוער", מסביר הרב גלינסקי, "ואחד השינויים המשמעותיים הינו התחלפות הקול, המתרחשת כתוצאה משינויים פיזיים במערכת הפקת הקול אצל.
איך מתבטאים השינויים?
"בגיל ההתבגרות מופרש בגופו של הנער הורמון מסוים הגורם לגדילה בגרון, במיתרי הקול, בעצמות הגולגולת והפנים, וכתוצאה מכך נגרם שינוי בקול. הגרון גדל ומתייצב בתוך הצוואר, בצורה הנוטה קדימה, ודבר זה גורם להיווצרות הבליטה של הגרוגרת. מקביל לגדילת הגרון, מיתרי הקול מתארכים מאד. אם לפני ההתבגרות המיתרים היו באורך 9 מילימטרים, הרי שלאחר ההתבגרות ארכם 13 מלימטר. מלבד זאת, הם מקבלים נפח ונעשים עבים יותר".
גדילת העצמות
עצמות הפנים והגולגולת כולה גדלות במהלך ההתבגרות. חלל האף והסינוסים, חלל הלוע וחלל הפה - כל אלה מתארכים אף הם במהלך ההתבגרות.
הרב גלינסקי: "התחלפות הקול אינה מתרחשת בבת אחת, אלא באופן הדרגתי, במשך מספר חודשים. כל מתבגר המצוי בתהליך התחלפות הקול, עשוי למצוא את עצמו מתחיל שיחה עם חברו בקול בוגר, ולפתע במהלך השיחה קולו נשבר וחורק, פעם הטון נשמע גבוה ואחר כך - נמוך.
"יש נערים הממשיכים לדבר בקול ילדותי, בשל אי התחלפות הקול. אי התחלפות הקול יוצר בעיות צרידות, מתח שרירים גבוה בעת הדיבור ונשימה רדודה. במקרים שהקול לא התחלף גם לאחר סיום תהליך ההתבגרות, יש להתייעץ עם קלינאי תקשורת, רופא משפחה ורופא אף-אוזן-גרון – לבדיקת תקינות המערכת".
גמגום
תופעת הגמגום היא הפרעה בשטף הדיבור. הגמגום הוא הצמדת יתר של מיתרי הקול לפני התחלת הדיבור. אלו המגמגים באמצע השיחה, בעצם עוצרים עצמם לפני צלילים קשים. מסיבה זו, כאשר אדם שר הוא אינו מגמגם, שכן הרצף המלודי אינו נותן לו לעצור.
ברוב המקרים, אבחון נכון ומיומן יביאו בעז"ה לריפוי.
לגמגום שלושה שלבים:
- מצב לחץ.
- היצמדות יתר של מיתרי הקול.
- גמגום או התנהגות מוזרה לשחרר את מיתרי הקול התפוסים.
הגמגום מופיע בעיקר בזמני לחץ:
* כשאדם נדרש לדבר בטלפון או לדבר בפני קהל.
* כשאדם משוחח עם דמות בעלת סמכות: אדמו"ר, רב, מורה; ואם במקום העבודה – מעסיק או שוטר.
* כשאדם מתחיל לדבר מהר.
* כאשר אדם נדרש להשתמש בשפה חדשה או להסתגל לסביבה חדשה.
* כאשר האדם עייף או תשוש.
* לפעמים, כאשר אדם שומע בשורה שאינה משמחת, הוא עלול לגמגם.
* יש קבוצת אנשים, שבהגיית מילים ספציפיות - המשתנות מאחד למשנהו - הם מגמגמים.
יש מספר סוגים של אנשים מגמגמים:
* אדם לחוץ שמצמיד חזק את מיתרי הקול, ואז ניתן לראות התנהגויות מסוימות, תנועות, פרצופים ו'טיקים' תוך כדי דיבור.
* אדם לחוץ שמצמיד את מיתרי הקול, לפני שהוא מתחיל לדבר הוא יקדים בתנועות מסוימות.
"באופן כללי, כאשר הדובר מולנו עושה תנועות מוזרות לפני שהוא מתחיל לדבר, הוא בעצם רוצה בתנועותיו 'להסיח את דעתו' של המוח, כדי שהצמדת היתר של מיתרי הקול – תיפסק", מסביר הרב גלינסקי.
"גם אדם שכבר עבר טיפול ובדיבורו השוטף אינו מגמגם, ייתכן מאד שבמצבי לחץ הוא יחזור לגמגם. אין זה אומר שהבעיה חזרה בכל עוצמתה, אלא שהלחץ הנפשי גבר.
"הדימוי העצמי של המגמגם קובע את מידת הלחץ שהוא מרגיש לפני הדיבור. הסחת דעת כמו צביטה קלה עוזרת לביטול הצמדת היתר של המיתרים, וכך מבטלת את הגמגום ראשוני, את החזרה על צליל או את הארכת הגייתו, את הגמגום השניוני , את המאמץ ואת ההתפתלויות".
כאשר המוח 'חושד' בחסימה כלשהי בדכי הנשימה, הוא דואג מיד להרחיבן, ובין השאר דואג לפתוח את מיתרי הקול. מאחר שדיבור במצבים מסוימים נחשב כמקור לחץ בקרב אנשים מסוימים – דרכי הנשימה וביניהן מיתרי הקול נפרדים זה מזה, הדבר אינו מאפשר הפקת צליל, ואז ברפלקס, בשל הלחץ והפחד, נצמדים מיתרי הקול יתר על המידה.
בהמשך, רפלקס הרחבת דרכי הנשימה נעלם, ונותר רק הגמגום.
הרב גלינסקי: "בין מגמגם שנתקע בעיצור כמו פ', לבין זה החוזר על עיצור פ' מספר פעמים עד שממשיך הלאה – אין שום הבדל. שניהם מתגברים על 'דלת סגורה', הראשון בלחיצה אחת, והשני ב'דחיפות' קטנות.
"מצב שבו אדם חוזר על מילה, אינו גמגום, אלא הכנה של מיתרי הקול לדיבור. האדם בעצם מרעיד את מיתרי הקול, כדי שלא ייצמדו יותר מדי זה לזה, ואז יינעלו וייתקעו".
ארבעה דברים על גמגום
בנושא ההפרעות בשטף הדיבור ניתן להציב מספר עובדות:
* במקרים רבים – הגורם הינו תורשתי.
* גברים מגמגמים פי 4 מנשים.
* בלחישה או בשירה אין גמגום.
* כליאת האוויר בריאות לפני תחילת הדיבור - אינה רצויה.
והטיפול?
הזרמת האוויר בצורה רגועה מונעת נעילת מיתרי הקול. בתחילת הפקת הקול, כדאי להפיק צליל של פיהוק או לחילופין אנחה, ואז לעבור לדיבור.
התנהגות בלתי נכונה לגבי נשימות:
* השתהות הזרמת האוויר לדיבור.
* הזרמת אוויר לא רציפה.
* זרימת האוויר מתוך לחץ.
* הכנת הדיבור תוך כדי זרימת האוויר, כולל תנועת לשון ושפתיים.
התנהגות נכונה:
* שמירה על קצב דיבור איטי בזמן הדיבור.
* התמקדות ההורים בתוכן דברי הילד ולא בצורת הדיבור.
* לתת לילד זמן ואפשרות לבטא את עצמו ללא הרגשת לחץ. חשוב לתת לילד זמן לביטוי בתחילת המשפטים.
* הורדת גורמי המתח בסביבת הילד.
* תרגילי חיזוק של השפה העליונה בדרך כלל יביאו לשיפור בגמגום.
* הבנה שכלית של התהליך חשובה מאד למניעת תגובות רגשיות שיביאו לגמגום חוזר.
הרב גלינסקי: "ריפוי מוחלט של הגמגום אינו מתבטא רק בדיבור שוטף לאורך זמן. מה שחשוב ביותר הוא לבטל את התחושה האישית של הפחד מהדיבור. לשם כך נחוץ תרגול במשך זמן-מה, לרכישת טכניקה המשנה הרגלים ומפחיתה מהפחד".
הרב מנחם גלינסקי הוא קלינאי תקשורת מוסמך. לקבלת ייעוץ: ניתן לפנות לטלפון 05731-70862. או למשרד בטלפון:05731-24955