הכירו את בית הכנסת הורוד שבאליבג – הודו

• הדפסה
• דואל

פרטים

קטגוריה: סיור בבתי כנסת

פורסם בראשון, 17 ינואר 2016 13:06

נכתב על ידי איתמר בן חור

בית הכנסת 'מגן אבות' הצבוע בגוון ורוד, נוסד בעיר אליבג לפני 175 שנים, וליתר דיון בשנת 1840.

מייסד הבית כנסת הינו חכם שלמה שורעבי. אתו ביחד הגיעו רשמי צבא בדימוס שאספו תרומות ממקומיים השייכים לקהילת 'בני ישראל'.

מה היא קהילת בני ישראל?

בני ישראל הוא שמה של הקהילה היהודית שהתקיימה במערב הודו. במרוצת הדורות רבים מבני הקהילה הקימו קהילות נוספות אל מחוץ לאזור בו התרכזו.

בטרם העלייה לישראל באמצע המאה העשרים מנתה הקהילה כ-24,000 נפשות שהתרכזו בעיקר במומבאי, כלכותה, דלהי ואחמדאבאד וטהאנה. כיום, על-פי ההערכות, מונה הקהילה כ-74,000 נפשות בישראל, כ-5,000 נפשות באזור מומבאי, כמה מאות נפשות ברחבי הודו ועוד כ-10,000 נפשות ברחבי העולם כולל צאצאי נישואין בין עדתיים.

משפחות "בני ישראל" גרו במשך דורות רבים ב-200 כפרים שונים באזור קונקאן.

אחד הכפרים הידועים בו חיו יהודי "בני ישראל" היה אליבג (ALIBAG) בו עוסק מאמר זה. הכפר היה ידוע ככפר יהודי וגרו בו מאות משפחות. בכפר זה קיים בית הכנסת 'מגן אבות'.

כאמור, בית הכנסת נבנה במחצית המאה ה- 19. מספר שנים מאוחר יותר בית הכנסת צריך היה שיפוץ ותיקון משמעותי ושוב נאספו תרומות, שהובילו לבניית בית הכנסת הנוכחי בשנת 1910, כלומר לפני 105 שנים.

בנייתו של בית הכנסת נעשתה בהשגחת מר שמואל מקולקר, ומר שלמה אהרן שריקאר.

האדריכל של בית הכנסת הינו מר שמואל שלמה מזגווקר.

טקס חנוכת בית הכנסת התקיים בעשרים וחמש לדצמבר 1910 בהשתתפות לא פחות מ- 1000 אנשים. אז ניתן לבית הכנסת השם 'מגן אבות' על שמו של הקב"ה מן הברכה הראשונה בתפילת שמונה עשרה.

חגיגות יובל המאה של בית הכנסת התקיימו לפני חמש שנים – ב- 26 לדצמבר 2010.

                                                                 

בית הכנסת כיום

הקהילה היהודית התפרנסה בעיקר מנגרות, מחקלאות ומייצור שמן קוקוס. באליבג יש עדיין מטעי קוקוס, אך הם כבר אינם משמשים לעצירת שמן.

מחוץ לבית הכנסת יש מקווה המשמש בעיקר את חזן בית הכנסת, וכן משמש לצורכי גיור. נשות הקהילה טובלות במקווה שבכפר טאל, באופן לא סדיר. למקווה בבית הכנסת הן הולכות על מנת להתקלח ולא על מנת לטבול מבחינה הלכתית.

כיום גרות בכפר 5-6 משפחות יהודיות המתחזקות את בית הכנסת ומעסיקות חזן ושוחט. בבית הכנסת מתקיימות תפילות בשבתות ובימים טובים.

אליהו בירנבוים אשר ביקר בכפר בסוף שנה 2006 מתאר את "הגאווה היהודית של המשפחות הגרות במקום באשר לעבר המפואר של הכפר". השוחט, לוי בקרולקר, המעיד על עצמו שהוא שומר שבת, והולך בימי שישי ושבתות לבית הכנסת יחד עם בניו. הוא מספר כי כאשר היהודים הגיעו לאליבג לראשונה, עזרו להם שאר תושבי הכפר למצוא עבודה. על בית הכנסת מספר לוי כי בשנת 1910 הוא עבר שיפוץ כאמור, והורחב מקומה אחת לשתי קומות.

לוי הוא בעל מפעל למשקאות קלים, אשר למד שחיטה כדי שמשפחתו ובני הקהילה יוכלו להמשיך לאכול בשר כשר. שני בניו חגגו בר מצווה ורוצים לעלות לישראל.

מנהגים מיוחדים לקהילה

התפילה, בנוסח ספרדי, נחשבת ארוכה יחסית לארץ.

בפסח נוהגים לשחוט כבש ולהטביע כף יד שטבלה בדם הכבש על גבי דף אותו תולים מעל המשקוף, זכר לקרבן פסח.

שפת הדיבור היא מהרטי, בהשפעת האזור, וישנם מנהגים נוספים של ההודים אותם הקהילה מאמצת.

במהלך חתונה עם גיורת, נותנים בסוף הטקס לגיורת חלב ודבש.

בטקס החתונה, החתן עונד טבעת לכלה, ולאחר הקידוש הוא שובר הכוס עם היד. לדעת סימה זהו מנהג הינדי, שמקורו בנוהג לא להשתמש ברגליים בטקס החתונה.

בטקס המאלידה מכינים אורז, פירות רגילים ופירות יבשים.

סייעו בהכנת הכתבה: רו"ח איתמר בן חור, אתר ויקיפדיה, מרכז זלמן שזר.