על סיורי סליחות שמענו לא אחת, האם מישהו שמע על סיורי דמויות? שיחה מרתקת עם אלי לינקר על דמויות הוד בשכונות ירושלים

 

מזה כאחת עשרה שנים עורך אלי לינקר מדריך סיורי סליחות ותיק סיורים בירושלים ובסביבותיה. לקראת חודש אלול ביקשנו לשוחח עמו על הסיורים בהתמקדות על דמויות מיוחדות מהווי ירושלים. ובמלים אחרות 'סיורי דמויות'. לינקר בוחר לפתוח את השיחה ברעיון מוסרי: התקופה הזאת של ימי הרחמים והסליחות היא התקרבות לה' - המלך בשדה. כשאדם מבקש סליחה הוא חש שמשהו חוצץ בינו לבין מושא הסליחה. גם היהודי מבקש בימי חודש אלול לחוש את קרבתו של הבורא ועל כן הוא מרבה בתפילה ובתחנונים כדי להגיע לדרגה זו של דבקות בה' בבחינת אני לדודי ודודי לי.

 

"באמירת הסליחות בירושלים של מעלה" מספר לינקר "אני מבקש להתחקות ביחד עם חברי המסיירים אחר טביעות רגלם של אנשי מעלה, אנשי המופת, שחיו ועדיין חיים בירושלים. את תעצומות הנפש ואת המעיין הזך שפיכה בליבם אני מנסה להעביר לקהל מאזיני".

 

 

שכונת בתי מונקאטש היא שכונה חרדית זעירה בלב ירושלים והיא מהווה חלק משכונות נחלאות. בסיורינו אנו נכנסים לרחוב הנצי"ב. אחד האנשים המיוחדים שהתגוררו ברחוב הזה היה יהודי בשם רבי חיים כהן. רבי חיים היה תלמידו של בעל הקדושת יום טוב ובשליחותו השתקע באחד מהערים שבהרי הקרפטים המגיעים עד אוקראינה. תפילותיו במקום היו כל כך מיוחדות עד שבעלי הבתים שבעיירה החלו להגיש לו 'פתקאות קוויטלאך' ופדיונות בבקשה לברכות. רבי חייים העניו לא יכל לסבול זאת וביחד עם אשתו החליט לעלות לירושלים. העיר אז היתה עניה ומוכת רעב אך רבי חיים לא שת ליבו לכך ועלה עם משפחתו לארץ. חייו לא היו קלים בעיר מוכת החולי. אשתו ושני ילדיו נפטרו במגפה והוא עצמו חי בעוני רב ובדחקות רבה, אך את תפילותיו איש לא יכל לשכוח. הוא היה מתפלל במשך שעות, בצעקות ובלב נרגש, והיה כולו 'אש יוקדת'.

מספרים כי בכל ליל שבת היה מתפלל את קבלת השבת בכותל ואנשי החברה קדישא שהיו עורכים לויות לקראת שבת, היו שומעים בהר הזיתים את תפילת 'לכו נרננה' העצומה שלו מגיעה מן הכותל ובכך היו יודעים כי השבת כבר נכנסת ויש להזדרז...

 

תפילותיו העזות גבו ממנו מחיר פיזי. בסוף ימיו סבל משברים בסרעפת ועורקי דם ברגליו נסתמו מן השעות הרבות בהם היה עומד. כאשר היה מסיים את התפילה היה חוזר כמעט מעולף לביתו, ואשתו שהבחינה בטליתו ספוגת הזעה ביקשה לכבסה. רבי חיים סירב בטענו כי הזעה שניגרה ממנו בעת התפילה מגינה עליו מכל מיני מזיקים וחיצונים.

 

בתשעה באב היה חוזר יחף מן התפילה והערבים שהיו מודעים לכך נהגו לפזר זכוכיות חדות לאורך הדרך. הוא כמובן לא שת את ליבו לכך. מכיריו מספרים כי עוד קודם השואה חש רבי חיים בצרות הגדולות המתרגשות על עם ישראל והיה נוהג להתפלל שעות ארוכות כדי לבטל גזירות אלו.

אחד מצאצאיו הוא הסופר החרדי הנודע יאיר וינשטוק.

 

 

נדלג על שכונת כנסת ישראל ג' אותה נותיר למועד מאוחר יותר, ונתמקד בשכונת בתי ראנד. שכונה זו הוקמה על ידי חסיד צאנז בשם רבי מנדל ראנד. רבי מנדל היה בעל אחוזות בגליציה ובאחד הימים החליט לנטוש הכל ולעלות ארצה. הוא בנה את שכונת בתי ראנד כתשובה החסידית לשכונה הליטאית ששכנה מעבר לכביש – שכונת בתי ברוידא שהיתה מיועדת לפרושים. רוחו של רבי מנדל שורה עד היום על המקום והתפילות בבית הכנסת כמו גם המנגינות נערכים בנוסח צאנז ומתאפיינות בלהט חסידי ובשירה המזוהים עם התפילה החסידית.

 

בבתי ראנד מתגורר יהודי שחי אתנו בשם סבא רוזנבליט או ליתר דיוק רבי מיכל רוזנבליט. רבי מיכל הינו ישיש בן 97 שנים שעד לא מכבר היה נוהג בעצמו לנקות את בית הכנסת ולשטוף את רצפותיו. הוא נהג לתקן ולשפץ הכל בכוחות עצמו עד שלפני מספר שנים טיפס על סולם ונפל. מאז יש הידרדרות במצבו.

 

סבא רוזנבליט – יהודי המקפיד על קלה כבחמורה - הינו אחד מדמויות ההוד של ירושלים. הוא היה מפקד בהגנה ואחד מהאנשים האחרונים שעדיין חיים שהפעילו את תותח הדווידקה המפורסם. הוא שוחח עם הראי"ה קוק [שבג' אלול הוא יום פטירתו], והיה מפעיל הגנרטור הראשון בירושלים. לקרוביו סיפר שמבחינה מסוייימת המשיח כבר הגיע. אל מול פליאתם הגלויה הוא היה מתאר להם את המחסור הנורא ששרר אז בירושלים, את ערכו של תפוז בודד, ואת השפע העצום המתגלגל היום בשווקים ובחנויות הענקיות. עם זאת רבי מיכל נוהג להתפלל שנכדיו לא יתנסו בנסיון העושר העלול להטות את אופיו של הבן אדם. אחד מצאצאיו מספר בבדיחות כי התפילה הגשמה במלואה...

 

אנקדוטה מעניינת נוספת השייכת לבתי ראנד היא גודלם של המשפחות. לחלק גדול מן המשפחות יש 16 ילדים ומעלה. הם מכונות בחיוך על ידי צעירי השכונה בכינוי – M 16. למרות עיסוקיהן הרבים הן מפעילות רשת גמחי"ם מסועפת ועוסקות בפעילות חסד ענפה.

 

 

שכונת בתי ברוידא היא שכונה של תלמידי חכמים. לא מכבר הגיע הגאון הגדול רבי שמואל אויערבך ראש ישיבת מעלות התורה לניחום אבלים בבית אחד המשפחות ושם הוא סיפר כי בבתי ברוידא שהיא שכונת הקדש קיבלו דירות רק בעלי משפחות שהיו תלמידי חכמים. וכיצד היו קובעים מי הוא תלמיד חכם? באמצעות מבחן. המבחן כלל שאלות בקיאות בלפחות שני סדרים מן הש"ס. רק מי ששלט בשני סדרים על בורים רשאי היה לזכות בדירה בבתי ברוידא. בביקורו מנה רבי שמואל 28 משפחות שהתגוררו במקום שכולם היו תלמידי חכמים מובהקים. בבתי ברוידא התגוררה משפחה נוספת – משפחת ר' שאבי המשפחה לא הצליח לעמוד במבחן הקשה. מאחר שהוא כשל במבחן הציעו לו פרנסי הקהילה 'דיל' מעניין: הוא ישמש כגבאי בבית הכנסת ותמורת תפקידו יזכה בדירה וכך היה. ר' התמנה כגבאי ובניו המשיכו את דרכו.

 

בבתי ברוידא התגורר יהודי בשם קצנלבוגן. יהודי זה היה נוהג למסור שיעור במשניות בכל יום. יודעי דבר סיפרו כי המשנה המונחת לפניו נמצאת שם רק מטעמי צניעות שכן הרב קצנלבוגן יודע הכל בעל פה. באחד הימים החליט אחד הילדים לחמוד לצון והוא ניגש ותלש את דף המשניות בהם אחזו באותו יום. הרב קצנלבוגן מסר באותו יום את שיעורו כרגיל כשהוא מצטט את דברי המשנה ואת פירוש הרב מברטנורא מילה במילה כהרגלו. הנה דוגמא ליהודי תלמיד חכם גדול שמחמת ענוותנותו לא היה מוכר לרבים.

 

עד לא מכבר התגורר בבתי ברוידא יהודי תלמיד חכם נוסף בשם רבי יצחק נתן קופרשטוק. הוא חיבר את הספר 'מאורות נתן' על עניני החשמל והאור בהלכה. יהודים רבים נהגו להגיע אליו גם מחו"ל ולבקש ממנו עצה וברכה.

 

רבי נתן היה יהודי בעל נפש יפה וטיפח מאד את נושא ה'נוי מצווה'. בחג החנוכה ייצר ובנה במו ידיו את החנוכיה היפה ביותר בעיר ירושלים אותה היה נוהג להדליק בגאון לפרסום הנס. בכלל הוא היה מדליק גם בצד השני של ביתו כדי למשוך את עין העוברים והשבים ובכך לפרסם הנס כמבואר בהלכה.

 

שכנו רבי יום טוב סיפר כי פעם דפק רבי נתן בדלת ביתו כשבידו עגלת סופר גדולה טעונה בלא פחות מ- סוכריות טופי. לשאלתו ענה רבי נתן כי אנשים רחוקים מן התורה רבים מגיעים בחנוכה לראות את החנוכיה המיוחד שלו והוא חפץ היה לכבדם בסוכריות. אלא שהוא מתגורר בקומה העליונה ואין זה מכובד כי הוא יטיל לעברם את הסוכריות מן הקומה העליונה... לפי כך הוא מבקש מרבי יום טוב המתגורר בקומת הקרקע לכבדם בסוכריות אותם קנה.

 

נפשו העדינה נמשכה גם להגנתם של בעלי החיים. ליד ביתו היו אדניות רבות אלא שהם לא היו מגדלות פרחי נוי אלא היו עמוסות באוכל אותו נהג רבי נתן להניח למאות הציפורים שהיו באות לאכול לשובע.

 

ביתו היה פשוט למראה אך הוא נהג לטפח את בית הכנסת ולקשטו במו ידיו. כאשר היה מסתובב בשוק הערבי היה בולש בעיניו לכל עבר למצא חומר נוסף ממנו ניתן לקשט את בית הכנסת. את ארון הקודש המפואר שבבתי ברוידא למשל, עיצב וגילף הוא במו ידיו. 

 

לסיכום יש לומר מילה על צורת החיים שבשכונות הנפלאות וההיסטוריות הללו. הבתים בנויים סביב חצר אחת מה שמוביל לשיתוף והדדיות בין השכנים. השכנות נפגשות לא אחת על 'חבלי הכביסה' ומשוחחות בנועם האחת עם רעותה. מוטיב מרתק השייך לתופעה זו הוא שמירת הפרטיות של התושבים. למרות הקירבה הרבה והצפיפות הטבעית מספרים תושבים [רבים] מן המקום כי לעולם לא קרה ששכן לטש עיניו לחלון שכנו.

 

 

למידע נוסף ולהזמנת סיורי סליחות מרתקים

ניתן לפנות לאלי לינקר