כאשר ביקש ממני העורך לייחד את טורי החודשי [והפופולארי, מאד, אני מקווה...] לענין ילדים ובית כנסת הייתי סבור כי אוכל לכתוב על כך לא בלוג אחד ולא שנים. סדרה של מאמרים, מה זו סדרה, כרכים, אינציקלופדיות. שהרי אני כגבאי בא במגע יומיומי עם ילדים. לא רק בשבתות ומועדים.

 

ובכל זאת החלטתי לספר משהו השייך דווקא למועדים, ולא סתם מועדים אלא ה'מועד', ובמלים אחרות יום כיפור.

 

כפי שאתם יודעים יום כיפור בקהילות הספרדים הוא לא רק יומם של המבוגרים העוסקים בחשבון נפש, בצום, בכי וזעקה. אלא הוא גם זמנם של הילדים שאוהבים את המנגינות המיוחדות ליום, ומבקשים להשתלב בהם. כולכם בוודאי מכירים את פיוט עננו. החזן קוראת את הפסוק הראשון בנעימה המסורתית

 

 

 והקהל כולו חוזר אחריו באותה נעימה בדיוק. את הפסוקים הבאים קוראים אנשים מהקהל כל אחד בתורו

 

 

אני מניח שכל קוראי, בני עדות המזרח יודעים על מה אני מדבר. אני משער שגם בין קוראי האשכנזים יש לא מעט מעודכנים. מכל מקום, קיימת 'תחרות סמויה' על ה'עננו'. רבים רוצים לקבל את קטע הסולו הקצר הזה, וליהנות מהמקהלה הגדולה של הקהל שעונה אחריהם. מאחר שאין בכך סדר מסויים, נהוג כי כל הקודם זוכה ומי שמתחיל את הפסוק וקולו הוא זה שמנסרבחלל, הוא זה שזוכה בקריאת הפסוק. כמו בכל מקום גם אצלינו מבקשים הילדים לומר קטעים אלו. אין צורך שהקורא יהיה למעלה מגיל 13 שהרי הוא אינו נדרש להוציא את הרבים ידי חובתם. הדבר היחיד שמוטל עליו הוא לחזן את הקריאה בנעימה הנכונה. ילדים רבים מנצלים את הקטע הזה ומנסים את כוחם בקריאתו.

 

אלא שבבית הכנסת שלנו, ואני יכול כמעט להבטיח כי כך הדבר בכל בית כנסת ביקום, מתפלל חכם ציון. ציון, המכונה באופן טבעי חכם ציון [או כמו שזה נשמע 'חככככם סיאון']  הוא יהודי בגיל העמידה שבמשך שנים סבור משום מה, על לא עוול בכפינו, כי הוא חזן משכמו ומעלה. רק צרות עיניהם של האנשים שלא הצליחו להכיר ביכולותיו המופלאות, כך לטעמו, לא מביאות אותי כגבאי בית הכנסת להפציר בו שוב ושוב לגשת לפני העמוד.

 

מי גרם לחכם ציון לחשוב כך? האם הוא ידע את תוצאות מעשיו? האם ניתן לתבוע אותו על הסבל שנגרם בעטיו? אינני יודע. אך חכם ציון מנסה בכל עת, מבלי שנתבקש, בעוז בעיזוז ובלי היסוס, לשנס את מותניו ולהנעים מזמירותיו. אם זה בקדושה, אם זה בהוצאת ספר תורה ובעליות, ואם זה בקטעי הסליחות השונים. איש לא אומר לו דבר. ליתר דיוק אין בכך כל תועלת. חכם ציון אדיש לגמרי  לסובבים אותו, אדיש לחוק האוסר על רמת דציבלים גבוהה, ואדיש לחוקיה הנוקשים משהו של המוזיקה.

 

מכל מקום מאחר שבסליחות אנו עוסקים, ובקטע המסויים של 'עננו' אנו דנים, אוכל לספר לכם כי חכם ציון פיתח שיטה מיוחדת לגבור על כל מתחריו. כאשר הקהל מסיים לענות את ה'עננו' האחרון פותח חכם ציון בקולו החזק וקורא

 

 

וכך נמשכת המילה הראשונה 20 שניות רצופות עד שכל הילדים האומללים התייאשו, הזקנים התשושים איבדו את יכולת השמיעה הרעועה שלהם, והמעוברות בעזרת נשים הפילו את וולדיהן. אז כאשר משתרר שקט מוחלט מסיים חכם ציון בתרועת ניצחון

 

את העננו הבא הוא 'מפרגן' לאחד הילדים, אך אז הוא שוב נוטל לעצמו את הכתר, ושוב אנו זוכים לתרועת 'עננו' אין סופית.

 

ארוע קטן ולא חשוב זה נהג במשך שנים בבית הכנסת שלנו, עד שבאחד השנים החליטו הילדים ללמד את חכם ציון לקח. בערב יום כיפור נדברו הילדים לפני התפילה, וכשהגיע זמן העננו, וחכם ציון החל במעופו, נשמע קולם של מקהלת ילדים שביחד עם הזמיר החליטו לנגן גם את עננו.

 

  

רגע של מתח נורא שרר בבית הכנסת. מי ינצח. מי ישבר ראשון. האם ציון שלזכותו עומדים עשרות שנים, או קבוצת הילדים העליזה שהחליטה לקרא תיגר על האיל הזקן. למעשה לא היה כאן כלל כוחות שקולים. הילדים היו רבים וכאשר התעייף מי מהם המשיך השני מאותו מקום. ציון לעומתם היה יחיד, מבוגר, אך בעיקר מופתע והלום. לאחר שהילדים סיימו חמש שניות אחרי ציון את ה'עננו' שלהם, חזר הקהל אחריהם, וניתן היה לחוש בשמחה האצורה של המבוגרים.

אילולי היה זה יום כיפור, הייתי טופח לילדים על שכמם.

 

שלכם, 

דוד דואק