לקראת ל"ג בעומר הייתי מבקש לספר לכם, קוראי הנאמנים מידי בלוג בבלוגו, על מנהגי מדורת ל"ג בעומר הנערכת אצלנו בקהלה ברוב עם. 

 

אחד מהמנהגים הפחות ידועים בל"ג בעומר הוא משחק הקשת והחצים והקליעה למטרה. מה הקשר בין 'מלחמות קליעה' לל"ג בעומר? ובכן לא רבים יודעים אבל יש המקשרים את עניינו של ל"ג בעומר למרד בר כוכבא וליום של נצחון על הכובש הרומי. מאחר ובתקופה זו התרחש מרד בר כוכבא המפורסם ראוי להנציחו ב'משחקי מלחמה' שהם ברוח הימים ההם משחקי חץ וקשת. ואמנם בספרים קדושים ומוסמכים כתוב שמנהג המשחק בקשת הוא כעין ללמד בני יהודה קשת. 

 

עד כאן דברי התורה ותיאור המנהג.

 

כעת אספר לכם אנקדוטה מענינת שארעה עמנו באחד מימי הל"ג בעומר לפני שנים לא מעטות. היה זה לאחר ההדלקה המסורתית ושירת הפיוט 'בר יוחאי' ולמקום הובאה קשת גדולה וחצים כמיטב המסורת. המשחק, על אף היותו מעוגן במקורות קדושים כאמור, היה הופך עד מהרה למשחק לילדי הקהלה שהפגינו התענינות רבה במשחק הקליעה למטרה.

 

קודם למשחק היה רב הקהלה הנכבד נוטל את הקשת ויורה –בלא מאמץ מיוחד- חץ לכיוון הקרטון שהוצב ממול כמטרה. אחריו היה נוטל את הקשת בתורו החזן, היושבים במזרח, ושאר נכבדי הקהל כל אחד לפי מעלתו ולפי כבודו. 

 

באותה שנה פקד את קהלתינו ידידו של הרב, דיין מפורסם מאד באחד מהערים הגדולות בארץ. לאחר שהרב הדליק את מדורת החג, והושר הפיוט, הופיעה הקשת והוגשה אחר כבוד לרב שלנו. לאחר שהרב 'ירה' בעדינות הגיש את 'כלי הנשק' לידידו הנכבד. הדיין הציב את החץ, משך את המיתר ושחרר את החץ בתנופה מרהיבה. 

 

החץ של הדיין פגע במרכז העיגול הקטן שעמד בלבה של המטרה.

 

הקהל ההמום דמם לרגע ומישהו הושיט לדמות נשואת הפנים חץ נוסף. האיש לא היסס, דרך את החץ שוב, ובשריקה חרישית 'טס' שוב אל אותה נקודה, מילמטר ליד החץ הקודם.

 

או אז חייך הדיין חיוך מבטל הגיש את הקשת לחזן שעמד לצידו ומלמל זה שום דבר.

 

כעת היו לרב האורח מעריצים שלא היו דווקא מהשכבה הבוגרת של בני הקהלה, הילדים עמדו מאחוריו והתלחשו אודות ה'צלף' המופלא.

 

ואמנם לאחר זמן מועט התברר כי הדיין החשוב, המשמש כיום כאב בית הדין היה בצעירותו, חייל מארינס בצבא ארה"ב. שם הוכתר כ'צלף' של המחנה, והיה מסוגל, כך אומרים, לקטול ציפור במעופה ממרחק של מאות מטרים. 

 

שנים ספורות לאחר שחרורו נקלע הרב בטעות לישיבה אמריקנית לחוזרים בתשובה ומשם, כמו שאומרים, הכל היסטוריה. עם הרב עצמו כמובן לא דיברנו על כך, שכן מי יודע, אולי מתבייש הוא בכך או לפחות לא מעוניין לדבר על ימיו הצעירים. מאז, מכל מקום, ביקר אותנו הרב הזה כמה וכמה פעמים. 

 

אך לעולם לא בל"ג בעומר.

 

חג שמח 

דוד