במס' נדרים (נה ע"ב ושם סג ע"ב)  מבואר שכל חלות הנדר הוא לפי כוונת ואומדנת הנודר. וכך נפסק בשו"ע (יור"ד סי' רנ"ח סעי' ה' האומר: תנו ק' ק' זוז לעניים, יתנו לעניי אותה העיר שהוא דר בה. הגה: וכל זה מן הסתם, אבל במקום שיודעים כוונתו שלא כיוון לעניי אותה העיר לבד, כגון במקומות שדרך עשירים ליתן לצדקה הרבה בשעת מיתתן, ודרך לחלוק אותן הצדקות לכל עניים, הולכים אחר זה. ואפילו נדר סתם, הולכים אחר המנהג ויחלקו יורשיהם הצדקה לכל עניים הטובים בעיניהם, אפילו אינם בעירן. כו' עכ"ל. ומבואר שהכל הולך אחר כוונת ואומדנא של הנודר לפי הידוע לנו שהיה רוצה לנדור. וא"כ ה"ה בנ"ד ידוע לנו שאין כוונת הקונה את המפטיר לשלם אלא על מפטיר בלבד. ולכן אם מתעקש על כך אינו חייב לשלם כלל.

 

כל המצוות שנמכרות בבית הכנסת הם כעין מקח וממכר לכל דבר וענין אך יש בהם מדין נדרים ונדבות שחייב אדם לקיים אך אם נדר אדם על תנאי או נדב על תנאי אז אם לא נתקיים התנאי אינו חייב לקיים הנדר או הנדבה כ"ז בשו"ע (יו"ד סי' ר"י) וצריך גמירות דעת שלבו ופיו שווים ברגע שנודב איזה דבר לצדקה או נדבה אך בנד"ד מכיון שלא היה נודב אילו לא היו נותנים לו את העליה הנמכרת, אז אין כאן מקח וממכר וממילא אין כאן גם נדר. ועי' בחו"מ סי' רי"ב וביו"ד סי' רנ"ח ס"ח.