המדור המשפטי

 בית כנסת צמוד לפארק הפך בשבתות האחרונות למקום בו פונים המטיילים כאשר הם נזקקים לשירותים. המתפללים זועפים וטוענים שמלבד חילול הקודש יש להם  גם זכות למנוע מהם להיכנס. האם הם רשאים מן הבחינה המשפטית. 

תשובה: בדין האזרחי אין משמעות לעובדה שמדובר בבית הכנסת. בית כנסת הוא מבנה ציבור ומבחינת החוק אין הבדל אם מדובר במקום שנועד לקהל הרחב לצורך תפילה ולימוד, או להבדיל, למשל, לצורך משחק.

 

למעשה, קיימות שתי אפשרויות:

האחת, שמדובר בבית כנסת פרטי (שנבנה ע"י נדבנים וכד') ואז הוא רכוש פרטי לכל דבר ואין ספק שבעליו רשאים למנוע מזרים להכנס, כשם שהם רשאים לסגור את בית הכנסת וליעדו למטרה אחרת.

השניה, שמדובר בבית כנסת ציבורי, למשל מקום שנבנה ע"י העירייה, או מקום שהוקדש לצמיתות לטובת הציבור  ומוחזק ע"י עמותה ציבורית וכד'.

גם אם מדובר באפשרות השניה, עדיין הממונים על המקום (גבאים, נאמני ההקדש וכד') הם האחראים על המקום לכל דבר ועניין ורשאים לאסור על זרים להכנס אליו שלא למטרת תפילה.

יש לזכור ששימוש כזה גורם נזק כלכלי (נקיון, בלאי וכד') ואין שום סיבה שבית הכנסת יאלץ לשאת בהוצאות אלו.

 

בהערת אגב חשוב לציין כי הגבאים לא רשאים להפלות ולאסור על אנשים מסויימים באופן שרירותי להתפלל בבית הכנסת גם אם מדובר בבית כנסת פרטי כל עוד הוא פתוח לציבור הרחב.

 

בשולי הדברים אציין (וכאן לא מדובר בחוו"ד משפטית) כי השאלה תמוהה בעיני. מדובר בהזדמנות פז של קירוב יהודים לבית הכנסת.  למה נועד בית הכנסת אם לא לעשיית חסד?  (בכפוף, כמובן, לשמירה על גדרים הלכתיים).