- אתם כאן:
- עמוד הבית
- מדריך לגבאי
- מדור הלכתי
- מדריך הלכתי לעליה לתורה
מדריך הלכתי לעליה לתורה
- פרטים
- קטגוריה: מדור הלכתי
- פורסם בראשון, 11 אוגוסט 2013 23:05
- נכתב על ידי מערכת האתר
העלייה לתורה נתקלת לא אחת בשאלות מעשיות רבות שלעיתים גובלות גם באי נעימות. במאמר הבא נשתדל לערוך מדריך הלכתי ופרקטי לגבאי בהקשרה העלייה לתורה.
א. בימים שני וחמישי עולים לתורה שלשה קרואים: כהן, לוי, וישראל. לא פוחתין מהם ולא מוסיפים עליהם. בראש חודש ובחול המועד עולים ארבעה קרואים, כאשר השנים האחרונים ישראלים. גם בימים אלו לא מפחיתים ולא מוסיפים על מספר הקרואים.
ב. כאשר אין כהן בבית הכנסת, מעלים שלשה ישראליים, ואומרים" "אין כאן כהן, יעמוד ישראל במקום כהן".
ג. ארע המקרה ובבית הכנסת יש שני בעלי שמחה והם שניהם ישראליים. כיצד יעשה הגבאי? הפיתרון לכך הוא לבקש מהכהן לצאת מבית הכנסת ואז אפשר להעלות את שני בעלי השמחה. אמנם צריך לשים לב שיש עשרה אנשים בבית הכנסת מלבד הכהן שיוצא.
ד. הפיתרון הזה טוב, גם במקרה שבו יש נגידים או אורחים מכובדים מחו"ל, ולגבאי יש רצון להעלותם לטובת בית הכנסת, יכול לנהוג כנ"ל. אם הכהן מתנגד לצאת אפשר לומר "אף על פי שיש כאן כהן, יעמוד ישראל במקום כהן", ואז להעלותם.
ה. בשבת קוראים בתורה שבעה עולים ומותר להוסיף עליהם. היתר הזה נאמר במקרה שיש בעלי שמחה כמו חתונה, בר מצווה או ברית. אם יש חשש של איבה זאת אומרת, הגבאי שם לב שהוא שכח להעלות מישהו והוא עלול להיפגע, מותר לו להעלות אותו בנוסף לעליות הרגילות.
ו. לא קוראים לתורה שני אחים בזה אחר זה משום עין הרע, ולכן צריך להפסיק ביניהם עם אדם אחר. כמו כן אין לקרא לבן אחר אב, ולא לסב אחרי נכד וכן להיפך. גם אם אומרים שהם לא מקפידים על זה, אין להעלותם בזה אחר זה.
ז. נוהגים להעלות עיוור לתורה. אבל אילם אין להעלות לתורה, כיוון שאינו יכול לקרא בתורה.
ח. ארע מקרה ולא היה כהן בבית הכנסת, ומכרו את העלייה הראשונה לאחד מן המתפללים. לאחר הוצאת ספר תורה הופיע הכהן ודרש בכל תוקף לקבל את זכותו ולעלות לתורה. במקרה זה יש להעלותו, ולכבד את הקונה בעליית שלישי. כמובן שהקונה פטור מלשלם את הסכום אותו התחייב.
ט. אחד מן המקרים הנפוצים ביותר הוא שמחות בבית הכנסת בהם מופיעים גם אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות, ובעלי השמחה מבקשים לכבדם בעלייה לתורה. כיצד יש לנהוג? זו שאלה עדינה ובאופן עקרוני יש לזכור תמיד שהעיקר הוא לא לעורר מחלוקת, שכן אז יצא שכרו בהפסדו.
י. כאשר צריך להעלות לתורה אדם שהוא מחלל שבת בפרהסיא, ויש חשש שאם לא יעלוהו תתעורר איבה ומדון, מותר להעלותו לתורה. אבל כדאי להשתדל לקרא שוב את הפסוקים של עלייתו על ידי עולה נוסף.
יא. כפי שציינו, העיקר הוא השלום, והניסיון מוכיח שלפעמים עולים אלו מבחינים בכך שקוראים שוב את הפסוקים, והם עלולים להיפגע ושוב תתעורר המחלוקת. במקרה כזה, לא חייבים לחזור על הקריאה אך ישתדלו להעלות עולה נוסף שיהיו שבעה עולים מבלעדיהם. כאמור, יש להקפיד ולחזור ולהקפיד שלא תתעורר שנאה מיותרת.
יב. על ברכתם של עולים אלו יש לענות אמן.
יג. ערל, כלומר שלא נימול מותר להעלותו לתורה. אך אם הדבר נעשה בזדון ומתוך רצון להכעיס אין להעלותו. למרות הנימה הפייסנית שתוארה בסעיפים הקודמים, חשוב לזכור, כי אישים הכופרים בזדון ומעוניינים לקעקע את יסודות היהדות, אין להעלותם לתורה. למרות זאת מקרים אלו הם מועטים, ולכן אם ניגש אחד מן המתפללים ומבקש מן הגבאי לא להעלות פלוני המתגלח בתער האסור על פי התורה, ישתדל הגבאי לבחון היטיב אם הדבר עלול לעורר מחלוקת, ואם כן, יעלה אותו לתורה ואף משבעת הקרואים כשיש צורך בכך.
יד. בתקופה האחרונה נוצרו 'מניינים שיוויוניים' המערבים את הנשים במהלך התפילה. אם ייוצר מצב בו תבקש אשה לעלות לתורה, אין להסכים לכך בשום אופן, ואין כאן כל נימוק של 'דרכי שלום'.
טו. כהן שנקרא לעלות לתורה בשמו, ולפתע יצא מבית הכנסת, אסור לקרא לכהן אחר בשמו, שכן הציבור עלול לחשוב שהכהן הראשון פסול לכהונה ולכן קראו לו לכהן השני. במקרה זה יעלה את הכהן השני בלי להזכירו בשמו. במקרה שהכהן השני הוא בנו של הכהן הראשון, מותר לקרא לו בשמו, שהרי אין חשש שיסברו שהכהן הראשון פסול – שהרי בנו עלה.
טז. עלייה לתורה היא מצווה הדורשת כיבוד, ולכן לא יתפרץ אדם ויעלה לתורה בלא שנתבקש לכך.
