רב הקהילה שכח לספור ספירת העומר והוא מתבייש להודות בכך, כיצד ינהג?

 

שאלה

בתפקידי אני משמש כרב באחת הקהילות בצפון הארץ, ומתוקף תפקידי אני מכובד בברכת ספירת העומר בכל יום. ארע המקרה, ובאחד הימים של חול המועד לא נכחתי ביישוב כך שדילגתי יום ואין אני רשאי, לפי ההלכה, להמשיך לספור בברכה. מצב זה הוא בלתי נסבל עבורי שכן אינני יכול כרב קהילה לבייש עצמי ולהודות ששכחתי לספור.

 

תשובה

רב קהילה, או חזן קבוע שדילגו יום, ואם לא יברכו יתביישו ברבים, יש להקל להם להמשיך לספור בברכה.

 

הערות ומקורות

בספר עיקרי ד"ט סימן כא אות יב דן בשאלה זו ומביא צדדים להיתר ולאיסור. שהנה היה מקום לבא ולומר כי על אף שאין הרב או השליח ציבור יכולים לברך לעצמם מכל מקום, יכולים הם להוציא אחרים ידי חובה, ובציבור יש כפי הנראה אנשים ששכחו לברך, ואם כן מברכים הם בשבילם. אלא שיש לפקפק על היתר זה, שכן ייתכן מאד שאין בציבור אנשים ששכחו, וכגון שמדובר במנין מצומצם ונמצא שברך השליח ציבור ברכה שאינה צריכה, שלדעת הרמב"ם היא אסורה מדאורייתא ואסור אף לענות אחריה אמן. בנוסף יש הסבורים כי גם אם יש בציבור אדם שלא בירך, אין הש"ץ יכול להוציאו, שכן כלל בידינו כי כל מי שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתם [ראה בספר פרי חדש ס"ב, אמנם בשו"ת אהל אברהם סימן א התיר לש"ץ להוציא].

 

ומכל מקום נראה שבנידון דנן יש להתיר. שכן ידועה מחלוקת הפוסקים האם ספירת העומר היא מצווה אחת המחולקת לארבעים ותשעה חלקים, או שהיא ארבעים ותשע מצוות נפרדות [ראה משנ"ב תפ"ט לו]. לשיטה הסבורה שהן מצות נפרדות לחלוטין, הרי שגם אם שכח יום אחד, לא הפסיד המצווה שלמחרת, שהיא מצווה חדשה. אלא שלהלכה לא נפסקה הלכה כשיטה זו, ואנו נוקטים שספירת העומר היא מצווה אחת המחולקת לארבעים ותשעה חלקים. אכן במקום שיש בו כבוד הבריות וכבוד התורה, יש לסמוך על שיטה זו ולהתיר לש"ץ הקבוע או לרב המקום להמשיך לספור גם אם שכח ודילג יום אחד. להרחבה בענין זה ראה בספר נטעי גבריאל הלכו פסח ח"ג ע' קפא, ובספר ספירת העומר עמוד קלג.