כאשר מתקיים שיעור תורה קבוע בין תפילת מנחה לערבית, האם ראוי לבטלו על מנת להקדים וללכת הביתה לצורך הדלקת נרות חנוכה בזמן?

 

במקום בו מתקיים שיעור תורה קבוע אחר תפילת ערבית, עדיף לקיים את השיעור בזמנו, ולהדליק נרות רק אחר כך כאשר יש חשש כי הלימוד יתבטל.

 

הגמרא במסכת שבת אומרת כי מצות הדלקת נרות היא מ'שתשקע חמה ועד שתכלה רגל מהשוק' כלומר עד השעה שבה העניים שהיו מלקטים דברים מהשוק היו חוזרים לבתיהם. גם בזמנינו שיש תאורת חשמל והאנשים חוזרים לבתיהם מאוחר יותר, הזמן הראוי, הוא השעה שקבעו חכמים.  

בדיעבד אפשר להדליק כל הלילה, וכך נפסק בשולחן ערוך בסימן תרעב, ויש שהוסיפו שבזמננו שמדליקים בבית, מתפרסם הנס באותה מידה כל הלילה ואפשר להדליק גם מאוחר יותר. מאחר שכך במקום צורך חשוב כמו ביטול תורה, עדיף לקיים את הלימוד [שמצוות לימוד התורה עדיפה על הדלקת נרות בזמן המהודר] בשעה הקבועה ולהדליק את הנרות כאשר חוזרים מן השיעור, והרב אברהם יוסף, רב העיר חולון סיפר שאביו הראשל"צ הרב עובדיה יוסף היה מוסר שיעורי תורה ברבים והיה מגיע לביתו בשעה אחת עשרה בלילה והיה  מדליק אז את נרות החנוכה.