המדור ההלכתי: פרק את דלתות ארון הקודש תמורת חובם של המתפללים

שאלה

מתפללי בית הכנסת הזמינו מנגר ארון קודש מפואר, הנגר ביצע את מלאכתו אלא שהמתפללים שילמו לו רק מחצית מהסכום. למרות בקשותיו החוב לא שולם. באחד הימים הגיעו המתפללים לבית הכנסת וגילו כי שתי דלתות הארון הכבדות והיקרות נלקחו, ופתח הארון נותר גלוי. מי שהיה אחראי לכך היה הנגר שהחליט לעשות מעשה. האם הדבר היה מותר לו מן ההיבט ההלכתי?

תשובה

יש צדדים לכאן ולכאן, וראה את הדיון ב'הרחבת הדברים'.

 

הרחבת הדברים

שאלה זו הגיעה לשולחנו של הרב זילברשטיין שהזכיר כי יש איסור מן התורה לסתור כל דבר מבית הכנסת, ועל כך אמרה התורה 'ונתצתם את מזבחותיכם... לא תעשון כן לה' אלוקיכם".

בית הכנסת נקרא 'מקדש מעט' ומכאן שיש איסור לסתור כל דבר מבית הכנסת, ומכאן שיש איסור גמור לפרק דלתות של ארון קודש.

יחד עם זאת כאן מדובר במקרה שונה, שכן הדלתות היו עומדות בבית הכנסת במצב של גזל, והאיש נטל בסך הכל את שלו. דומה הדבר למשכון שניתן תמורת חוב, וכאשר החוב לא שולם, נוטל המלווה את המשכון.

אלא ששאלה נוספת עולה לפנינו: האם מותר להשאיר את ספרי הקודש מגולים? בהקשר לכך מביא הרב זילברשטיין בספרו חישוקי חמד מעשה מעניין מן הגמרא במסכת בבא בתרא. בנו של נפטר מכר את נכסי אביו, ולאחר מכן נפטר הבן. בני המשפחה מחזיקים בנכסים והקונים דורשים את קנייתם. טוענים בני המשפחה כי הבן היה 'קטן' בשעה שמכר ומכאן שמכירתו אינה מכירה. האם מותר לפתוח את קבר הבן ולבדוק את גופתו האם היו בו סימנים פיזיים המראים כי היה 'גדול' בשעת המכירה, או שיש בכך משום איסור 'ניוול המת'? הגמרא מחדש שהדבר אפשרי, ואין כאן בעייה של 'ניוול המת', מאחר שהקונים שילמו במיטב כספם והם רוצים להציל את ממונם.

גם כאן אולי אין להתחשב בכבוד ספרי התורה כאשר מדובר בהפסד הממון של הנגר.

מאידך, מביא הרב את פסקו של אחד מגדולי הדור שלא אישר להוציא את הדלתות שכן למרות הפסד הממון, יש בכך ביזיון לקודש שספרי התורה מגולים.