המדור ההלכתי: להעביר ספר תורה ממקום למקום על ידי פיליפיני

שאלה

מבית מדרש מסויים נדרש להעביר ספר תורה לבית מדרש אחר, אלא שכל מי ששהה באולם שקוע היה בלימודו, מלבד פיליפיני שליווה אדם מבוגר לבית הכנסת, והמתין בחוסר מעש. האם מותר להעביר אתו את ספר התורה, או שמא מדובר בביזוי הקודש?

תשובה

מהפוסקים נראה כי ניתן להעביר את ספר התורה אף על ידי גוי, כשיש צורך בכך.

הרחבה ומקורות

הגמרא במסכת סוכה כותבת שהעבירו ספר תורה ברשות הרבים בשבת על ידי סדינים שנפרסו ברחובות. הגמרא דנה כיצד היה מותר להוציא סדינים בשבת לרחובה של עיר? המפרשים העלו סברה שספר  התורה הועבר על ידי נכרי או על ידי קטן, ודחו זאת שהדבר מהווה ביזוי הספר.

מאידך במשנה ברורה בסימן שמט התיר להוציא ספר תורה מרשות היחיד לכרמלית אפילו על ידי נכרי, ולא הזכיר כלל את הטענה כי אין לאפשר לגוי להעביר את ספר התורה.

וראה ברמב"ם בהלכות ספר תורה פרק י, שדן בקריאת ספר תורה על ידי גוי וכותב כך: כל הטמאין, ואפילו נידות, ואפילו גויים, מותרים לאחוז ספר תורה ולקרות בו.

אלא שהשולחן ערוך, העתיק את לשון הרמב"ם, והשמיט את המילה 'גויים'. מדוע לא הזכיר בעל השולחן ערוך את ה'גויים'? דיונים על כך הוזכרו בפוסקים. וראה גם בספר חסידים שהביא דיון בין שני יהודים שביקשו לתפור את יריעות הספר  התורה בגידים כנהוג, ובאזורם לא היה אלא יהודי וכומר שהכירו מלאכה זו. הכומר היה מומחה בכך, והיהודי פחות. אחד מן היהודים העדיף את הקושר היהודי על אף שלא היה מומחה, אך חבירו לא ראה פסול בקשירת הספר על ידי מומחה גוי.

לכך נראה להלכה ולא למעשה, כי ניתן יהיה להעביר את ספר התורה על ידי גוי במקום שיש צורך בדבר.