המדור ההלכתי: תפילת מנחה בתוך מסגד בזמן מלחמה

תפילת מנחה בתוך מסגד בזמן מלחמה

שאלה

במלחמת לבנון השניה הגיעה קבוצת חיילים לאזור בו שכן מסגד. מאחר שהקור היה גדול, התכנסו החיילים אל תוך המבנה. בין החיילים עלתה שאלה, האם הם יכולים להתפלל את תפילת מנחה וערבית במקום, או שמא אין זה מקום הראוי לתפילה?

תשובה

אם אין אפשרות להתפלל בחוץ, יש להקל ולהתפלל גם בתוך המסגד.

מקורות והערות

השואל ומשיב [חלק ג סימן עג] נשאל בכנסיה של פרוסטנטנטים שנמכרה לישראל, האם מותר להתפלל בתוכה? והשיב שכיוון שלפרוסטנטנטים אין צלם ודמות [כמו לקתולים] אפשר להתפלל שם.

את דבריו סמך בעל השואל ומשיב על דברי המגן אברהם שאין דין 'נעבד' על בית, כלומר הבית לא נחשב כאובייקט של עבודה זרה שעבדו אליו, ועל כן אינו נאסר. בנוסף, את המקום כבר עזבו הפרוסטנטנטים ועל כן יש להתיר.

גם במקרה שלנו, אילו התבטל המסגד, וכגון שהוא הפך לבית כנסת או מבנה מגורים, פסק הרב אלישיב זצ"ל, שאפשר להתפלל. אולם כל עוד לא נעקר המסגד משמו, עדיף להימנע.

ואמנם כל זאת מעיקר הדין, אולם כאשר אי אפשר להתפלל בחוץ, יש להקל ולהתפלל במסגד גם כאשר לא נעקר. סמך לדין זה ניתן למצא בדברי הרמ"א בסימן צד שכתב שעדיף להתפלל בדרך מאשר במלון שבעיר שכולה נכרים מאחר שבעיר יש הרבה בתי טומאה וגילולי עבודה זרה. אכן כאשר אי אפשר למצא מקום בדרך, מותר להתכנס בקרן זווית במלון ולהתפלל שם.

ומסגד ככלל נחשב למקום 'קל' יותר מן הבחינה הזו מאחר שאין שם עבודה  זרה [וכמו שיש בכנסיות הקתוליות למשל], אולם מאידך יש לזכור כי קיימת שם 'רוח טומאה', וכפי שכתב בעל כף החיים בסימן צ' שעל השטיחים שבמסגדים שורה רוח טומאה. להרחבה ראה בספר קב ונקי חלק ב עמ' נד.