המדור ההלכתי - נזקי רעש בלימוד בבית הכנסת

נזקי רעש בלימוד בבית הכנסת ובית המדרש
מספר תלמידי חכמים היושבים בבתיהם ולומדים באישון ליל בקול נתקלו בהתנגדות השכנים הטוענים כי רעש הלימוד בקול מפריע להם וטורד אותם ממנוחתם. האם על לומדים אלו חלה החובה להימנע מכך או שאין הם צריכים להתחשב בדעת השכנים? ומה הדין בבית מדרש?
 
תשובה
א] הלומד בביתו ראוי לו מאד לחוש לצער השכנים ולא להטרידם ממנוחתם, ובפרט שלימוד יכול להעשות גם בלחש ואפילו בהרהור.
ב] בלימוד בתוך בית המדרש המיועד לכך, יש פוסקים שהתירו ויש שאסרו גם באופן זה
 
הרחבה ומקורות
בפרק שני במסכת בבא בתרא כתוב: "תיקן רבי יהושע בן גמלא שיהיו מושיבים מלמדי תינוקות בכל עיר ואין אדם או כל גוף אחר [שכנים למשל] יכול לעכב עליהם". בעקבות דברי הגמרא קבעו הפוסקים [שולחן ערוך חו"מ סימן קנו סעיף ג] שגם בכל דבר מצווה אין השכנים יכולים לעכב ולמנוע. לפי זה נראה שגם בלימוד בקול שהוא דבר מצווה אין בכח השכנים להשקיט את הלומד שחפץ בכך.
 
אמנם יש לחלק בין המקרים. הגמרא בבבא בתרא ובעקבותיה הפוסקים עסקו במצוות שהם לצורך הציבור כגון תלמוד תורה, רפואה, וכדומה, אכן כאשר הנידון הוא מצווה פרטית – אישית שבין האדם לבין קונו לא מצינו שיורשה האדם להזיק על גבה את הזולת.
 

כאשר הלימוד נערך בבית מדרש ששם הלימוד בקול מקובל יש שהתירו, ובפרט לאור העובדה שאם לא נתיר עשוי להיגרם ביטול תורה ותפילה. אלא שגם את זה יש לסייג ולציין כי חלק מהפוסקים אסרו גם לימוד בקול בבתי כנסת ובתי מדרשות כאשר הרעש מפריע לשכנים הדרים בקירבת מקום. לדעתם, העובדה כי הלימוד יכול להיעשות גם ללא 'רעש' כגון לבחישה ואפילו הרהור אין כל סיבה להתיר לצער את הזולת.