- אתם כאן:
- עמוד הבית
- מדריך לגבאי
- מדור הלכתי
- מבט הלכתי
מבט הלכתי
- פרטים
- קטגוריה: מדור הלכתי
- פורסם ברביעי, 04 אוגוסט 2010 15:03
- נכתב על ידי איגוד בתי הכנסת
בחודש האחרון פורסם ב'מעריב' כי מתפללי בית הכנסת אור חיים, הסמוך לפארק וולפסון בפאתי שכונת יד אליהו בתל אביב, זועמים על שימושם הבלתי פוסק של המטיילים הרבים בשירותי בית הכנסת. האם, מלבד הזעם המוצדק, רשאים בני הקהילה לעכב על המבקשים להשתמש במבני השירותים שבבית הכנסת? דעת ההלכה.
תשובה:
א] על הרשויות להקים ולהפעיל מיד מבני שירותים לאורך שעות היממה, שכן לבית הכנסת אין היתר להיכנס שלא לדבר מצווה.
ב] מאחר שנקבע בפוסקים האחרונים כי מתפללי בית הכנסת נחשבים ל'שותפים' ברכוש נראה שרשאין הם לעכב על המבקשים להיכנס ולהשתמש ברכוש הבית אלא אם כן מדובר בצורך 'להתפנות' ועל כך בסעיף הבא.
ג] אדם הנצרך לנקביו באופן שאין ראוי להמתין [ולא לצורך 'שטיפת פנים' בלבד] מותר לו להיכנס לבית הכנסת אך צריך הוא לקרא פסוק או שנים קודם כנסיתו כדי שתיחשב כניסתו לבית הכנסת כ'כניסת מצווה'. ניתן להציב שלט בכניסה המבקש מן המשתמשים למלא הוראה זו.
ראשית צריך לציין כי על הרשויות מוטלת החובה המיידית להפעיל ולהקים מבני שירותים בתוככי הפארק שיהיו זמינים לאורך היום כולו כדי לא להצריך את המטיילים להיכנס אל תוך בית הכנסת. שכן לבית הכנסת ולבית המדרש אין היתר להיכנס אלא לדבר מצווה ומפני כך נפסק בהלכה כי מעבר דרך בית הכנסת לצורך קיצור דרך או כהגנה זמנית מפני הגשמים או החום אסורה בהחלט [ראה שולחן ערוך סימן קנא סעיפים א, ה].
במצב הנתון שעדיין לא סודרו מבני שירותים יש לדון האם המתפללים נחשבים ל'בעלי המקום' ועל כן יכולים לכאורה לעכב את העוברים והשבים מלהיכנס שלא לצורך מצווה, או שמא נחשב בית הכנסת כ'ממון הקדש' כלומר שייך לכל החפץ להשתמש. בספר 'קצות החושן' בסימן ר מבואר כי בית הכנסת נחשב ל'ממון השותפין' ולא ל'ממון הקדש'. לפי הנחה זו נראה כי רשאים המתפללים לעכב את המבקשים מלהיכנס לצרכיהם אל בית הכנסת.
עם זאת חשוב לציין כי אם מדובר בצורך אמיתי של פינוי צרכים ולא רק ב'שטיפת פנים' או במשהו שאפשר להמתין אתו הרי שיש כאן 'חשש סכנה' [כפי שמבואר בהלכה בקיצור שולחן ערוך סימן ד] ומותרים הנצרכים להיכנס ולהשתמש בשירותים. במקרה כזה צריך המבקר לשהות מעט בבית הכנסת ולומר פסוק או שנים כדי שתיחשב כניסתו ל'כניסת מצוה', וכפי שהתירו הפוסקים לקצר את הדרך, באמצעות בית הכנסת אם ישהה ויקרא מעט [ביאור הלכה קנא ס"ה, וכף החיים אות לה].
נראה לייעץ ולומר כי הגבאים יציבו שלט בכניסה כי הנצרכים לשירותים כלומר לפנות את צרכיהם יקראו פסוק או שנים בבית הכנסת קודם שיכנסו לחדר השירותים, ועל ידי כך כאמור תיחשב כניסתם למקום הקדוש כ'ביאת מצווה' ולא ככניסה לצרכיהם.
