"תניא רבי ישמעאל בן אלעזר אומר: בעוון שני דברים עמי הארץ מתים על שקורין לארון הקודש ארנא [ארון], ועל שקורין לבית הכנסת בית העם". מילא הם מתים על זלזול שגלל שהם נוקטים לשון רחוב [סתם ארון] במקום ארון הקודש – אך מדוע ימותו על אומרם "בית העם" במקום "בית הכנסת"?האין זהו אכן ביתה של עדה, של עם, של ציבור? וראה בענין זה את תשובת הרב יוסף דב הלוי סולובייציק ["בית הכנסת – מוסר ורעיון"], המבוססת על רעיון השליחות הבין דורית, והמפרשת את "בית עם" כביתם של בני דור ההווה בלבד, בעוד "בית הכנסת משכנה של ישראל הגדולה והנעלמה הוא, על פני הדורות כולם והתקופות כולן".
ובכן עם הארץ נענש על קוצר ראייה, על צמצום היקף ועומק המושג "בית כנסת", ועל הצמדתו להווה.