עורכי הדין כהן ובר-און: הגיעה העת לקביעת תעריפים מירביים עבור מקומות בבית הכנסת

• הדפסה
• דואל

פרטים

קטגוריה: טיפים ארגוניים

פורסם בראשון, 01 אוקטובר 2017 11:22

נכתב על ידי אליעזר היון

ימי החג והמועד השתא מציפים, כמדי שנה, את הבעייתיות שבמכירת מושבים וכיבודים שונים בבתי כנסת תמורת ממון רב. זאת, במיוחד בתקופה הימים הנוראים, עובר לימי חג הסוכות ושמחת תורה.

הנתונים מלמדים, כי עלות מקום ישיבה בבית כנסת בחגים הינה החל ממאות שקלים חדשים וכלה  בעשרות אלפי  שקלים!
לא רק מקומות ישיבה, אלא גם תפילות החג, וכן ברכות וזכויות שונות בתפילות, נמכרות בממון עתק.

כך למשל, תפילת "כל נדרי" נמכרה תמורת עשרות אלפי ₪!!! מקום ישיבה בבית הכנסת בראש-השנה נמכר תמורת 1,800 ₪ ובמקומות מסויימים הגיע ל- 50,000 ₪ ! מכירת מושבים, פתיחת ארון הקודש ועליות לתורה נמכרות בסכומי עתק.

במקרים רבים מתבצעת מכירת המושבים והתפילות  במכירה  פומבית,  לכל המרבה במחיר, תוך דחיקת כל מי אשר אין ידו משגת לשלם סכומים נכבדים ו"להתחרות" ברכישת המושבים / התפילות.

הסכומים המתקבלים תמורת מכירת מושבים וכיבודים שונים מהווים מקור הכנסה חשוב מאוד ונחוץ מאוד לבתי הכנסת השונים.
זאת, שכן לדאבון לב, בתי הכנסת אינם מתוקצבים על ידי המדינה, וקיומם תלוי בתרומות.
על המדינה להעביר תקציבים ראויים לבתי הכנסת, שכן המצב הנוכחי יוצר בעיה לא פשוטה.
בהיעדר חקיקה מתאימה, פרוץ התעריף של מכירת מושבים וכיבודים שונים ונקבע על ידי כל בית כנסת, וגבאי בית הכנסת, באופן עצמאי, בהתאם לגורמים משתנים (גודל בית הכנסת, יוקרתו של בית הכנסת, מיקום המושבים בבית הכנסת, זהות החזן ועוד).
המצב בו אין בנמצא תעריף מירבי מקפח, באופן מובהק, יחידים ומשפחות, אשר אין ידם משגת לשלם סכומים כה נכבדים לצורכי תפילה.

מתפללים שאין להם אמצעים כספיים נשארים לא פעם מתוסכלים, שכן בעלי הממון זוכים במקומות הישיבה הטובים יותר, ואילו הם אינם יכולים להרשות לעצמם מצוות וכיבודים.
מה גם שבימות החג מתפללים שאינם "קבועים" מגיעים לבתי הכנסת, ורוכשים את הכיבודים השונים בסכומי כסף נכבדים. זאת, בעוד המתפללים הקבועים, שמקפידים להגיע בכל ימות השנה לבית הכנסת, רואים עצמם לעתים מזומנות מקופחים, ונוצרת אצלם תחושת תסכול ומרמור.

50 שקלים ולא יותר
בשנת 2007 הונחה על שולחן הכנסת "הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון – תעריפים מרביים בבתי כנסת), במסגרתה הוצע, כי התעריף המירבי עבור מושב בבית כנסת לא יעלה  על  50  ש"ח .
עוד הוצע במסגרת הצעת החוק האמורה, כי מי שבבעלותו, בניהולו או בפיקוחו מצוי בית כנסת, לא יהיה רשאי לדרוש ממי שילם את הסכום עבור מושב בבית הכנסת כל תרומה או כל סכום נוסף אחר.
הצעת החוק לא הבשילה לחוק, והתיקון שהוצע לא הוכנס לספר החוקים הישראלי.

כך, אין בנמצא הסדר חקיקתי כלשהו לענין התעריפים הנגבים בבתי הכנסת. למרבה הצער, מאפשר הדבר מכירת מושבים, תפילות וברכות בבתי כנסת, בחגים בכלל, ובימים הנוראים בפרט.

לטעמנו, קביעת תעריפים מירביים יביאו להפסקת התופעה לפיה בעלי היכולת הכלכלית יזכו בכיבודים שונים, בעוד מי שידו אינו משגת יידחק לקרן זווית. בבית הכנסת – בית תפילה – כולם שווים.
יחד עם זאת, הואיל וקביעת תעריפים מירביים תפגע במקור הכנסה חשוב ונחוץ מאוד של בתי הכנסת,  נדרש  תקצוב  מתאים  על  ידי  המדינה.

כך, מחד גיסא – תיאסר ספסרות במושבי תפילה וכיבודים, ייקבעו תעריפים מירביים, ויישמר מעמדו של בית הכנסת והשוויון בין ציבור המתפללים ;
ומאידך גיסא – תקצוב שירותי הדת על ידי המדינה יאפשר את "השלמת" הסכומים הנדרשים להמשך פעילות בית הכנסת.
אין די בהצעת חוק המגבילה את גובה התעריף הנגבה בבתי הכנסת, כי אם לצידה נדרש תקצוב מתאים  על ידי המדינה שיאפשר את המשך פעילותם של בתי הכנסת.

עורכי  הדין  ורד  כהן  ורענן  בר - און,  ממשרד  בר - און,  כהן,  עורכי – דין.