חודש טוב ומבורך, הפעם נלמד מהסמיכות של חג השבועות לפרשת נשוא, שמשתלם לערוך חופה וקידושין בבית הכנסת.
"ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן וימשח אותו ויקדש אותו.."(ז,א)
רש"י על אתר עפ"י מדרש רבה:ביום כלות-כלת כתיב (בפתח ולא בשווא),מלמד שיום הקמת המשכן היו ישראל ככלה הנכנסת לחופה.
כידוע, היום הכי מאושר בחיי האדם, הוא יום חופתו כנא' (שה"ש) "ביום חתונתו ביום שמחת ליבו" שעד היום היה נחשב לפלגא (חצי) גופא, ועכשיו כאשר עזב את אביו ואמו ודבק באשתו , נהיה לבשר אחד, ואין לו לאדם שמחה גדולה מזו השלמות.
כך גם עם ישראל בכל זמן שהיו משעובדים ישראל בין האומות, בגלות המר, היו כביכול פרודים מאביהם שבשמים, ועתה הוציאם הקב"ה מעבדות לחרות עולם ככלה כנא' (שמות יא,א)ישלח אתכם מזה כשלחו כלה,ולבסוף גם הכניסם תחת החופה בעול קבלת התורה והמצוות, כנא' (הושע ב,כא) "וארשתיך לי לעולם..."
על פי זה נראה לעניות דעתי, להסביר למה נסמכה 'פרשת נשוא' ליום מתן תורה, לומר לך שיום מתן תורה היה בעצם יום של האירוסים עם ישראל שנא': 'וארשתיך לי לעולם.. ', ואילו יום הקמת המשכן הייתה בעצם החופה כנ"ל ברש"י.
וזאת למודע שפעם היו קודם עושים אירוסין, ואחרי זמן מה עורכים חופה וקידושין, לעומת היום שעושים במעמד אחד חופה וקידושין.
עתה יובן ויתבהר מדוע אנחנו עושים הילולא רבה ושמחה של התורה דווקא ביום 'שמחת התורה' ולא ביום קבלת התורה שהוא חג שבועות, משל למלך שאירס את ביתו והכניסה מתחת החופה בטקס ממלכתי מצומצם, ורק למשפחת המלוכה ומקורביו ואוהביו הנכבדים היה אישור להיכנס לטקס, ולאחר זמן קבע המלך לעשות 'יום מיוחד ' וחתונה רבתי לשמחה ומשתה לכלל העם.
כך גם יום קבלת התורה הוא יום שמחה ומשתה ללומדים בה ולמעיינים בה, לעומת זאת, יום 'שמחת תורה' היא שמחה רבתי לכולם 'לקרוב ולרחוק אמר השם', כי כולם נהנים מזיווה וחיים בזכותה, כנא' (ירמיהו- לג,כה) אם לא בריתי יום ולילה חוקות שמים לא שמתי. ועליה עומד העולם כאמור באבות (א,ב) על שלושה דברים העולם עומד,על התורה וכ"ו.
עצם החיבור של קבלת התורה השקולה ליום כפרת עוונות היא כבר סיבה טובה לשמחה, וכך מצאנו במשנה, הדורשת את הפסוק "יום חתונתו, זה מתן תורה", ומסביר רש"י: " זהו יום כפורים שניתנו בן לוחות אחרונות". כלומר, הסיבה לשמחת החתן היא לא רק בגלל שמחת המחילה, אלא בגלל שיום כיפור הוא יום חתונה; כביכול הקב"ה התחתן עם ישראל ע"י התורה, ואם כך ביום שניתנו בו לוחות אחרונים.שהיא חופה שנייה, על אחת כמה וכמה מתן תורה שהיא הנישואין הראשונים שאין טעם ושמחה טובה יותר ממנה בעולם.
וכאן אני משגר לגבאים ולרבנים עצה, לתת אפשרות למעוטי יכולת וגם לעמך ישראל בכלל לקיים טקסי חופה וקידושין בבית הכנסת בעלות סמלית, ולפרסם זאת ברבים, שכידוע שמעלת החופה גדולה מאוד שהקב"ה בא בכבודו לחופה לעומת ברית מילה שלשם מגיע אליהו הנביא.
כך ההכנסות הכספיות לבית הכנסת יגדלו, ומאיך ניצור פרסום ומודעות סביב בית הכנסת. והעיקר שגדרי הצניעות ישמרו כדבעי.
יהיו דברי אלה לעילוי נשמת אאמו"ר סעד יצחק חאמי בן אסתר ומרדכי, שהחודש ימלאו לו 11 חודש להסתלקותו, החל בדיוק ביום לידתו. ת.נ.צ.ב.ה
חודש טוב ומבורך