כולם אהובים כולם ברורים... להתייחס לכולם בשווה בבית הכנסת

לקבל את כולם: חודש אייר הוא חודש מיוחד שמסוגל להרבה שפע והצלחה וגם לרפואה.

לכן כדאי ומומלץ לנצל את החודש הזה לקירוב לבבות, כפי שהגדילה התורה לעשות בחודש זה. כידוע היו המצורעים והטמאים באים לפני משה ומבקשים להיות בעלי זכות בהקרבת הפסח, ומשה הביא את משפטם לפני השם לדעת מה לעשות איתם, על אף העובדה שיכל משה לדחות אותם בשתי ידיו, כי כלל בידינו "עבר זמנו בטל קורבנו", ועוד.

ובכל זאת משה מתייחס לטמאים ולמצורעים כמו כל אדם ושואל בשבילם הלכה למעשה. והנה זה פלא הקב"ה נותן להם הזדמנות פז נוספת להקריב פסח בחודש אייר, ופלא הוא הדבר.

אלא נלע"ד להסביר שמשה הראה חיבה יתירה לכולם ולא משנה מי הם ומה הם, כולם עם ישראל ולכולם צריך להתייחס, וכך גם הקב"ה ראה שאלה לא ביקשו אלא להיטהר ולזכות במצווה השם כמו כולם, ולכן נתן להם הקב"ה חלק במצווה, כידוע.

ומכאן, לימוד גדול יש לנו הגבאים והרבנים בבית הכנסת ובקהילות קודש די בכל אתר ואתר, להתייחס לכל אדם ואדם באשר הוא במלוא הרצינות ובאהבה רבה ולא משנה מי הוא ומה הוא.

לצערנו הרב ישנם כאלה מסמנים אנשים עפ"י דעותיהן הפוליטיות או ההשקפות אם דתי או לא, כיפה כזו או אחרת וכד'. זה דבר גרוע מאוד, שהרי הקב"ה בעצמו אמר "כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים" כל שכן כשמדברים על עם ישראל.

פעם שמעתי ששואלים מדוע בעם ישראל יש כל מיני סוגי דתיים? וענה המרצה בצורת משל, בצבא ישנם הרבה חילות, ולכל חיל יש כומטה שונה ומדים בצבעים שונים. למרות זאת יש דבר מאחד ביניהם והוא -מטרה אחת ורמטכ"ל אחד.

כך עם ישראל כל אחד ומלבושו או צבע הכיפה שלו, אבל זה לא משנה העיקר שלכולנו יש מטרה אחת ובורא אחד. 

בית הכנסת הוא המקום הנכון ביותר והמתאים ביותר לסימול האחדות הזו, בסוד 'כולם אהובים כולם ברורים' ואעפ"י שהם ברורים הם אהובים.

ולכן אסור לעשות מחלוקות ועניינים, בפרט ביום העצמאות לגבי ההלל וכד'. צריך לתת לרב המקום להנהיג את הציבור ולא להיפך, כי אין לדבר סוף, צא וראה שבחודש סיון קיבלו עם ישראל את התורה בזכות 'ויחן ישראל נגד ההר - איש אחד בלב אחד', וישמע חכם ויוסיף לקח.

בברכת חודש טוב ומאוחד.