- אתם כאן:
- עמוד הבית
- מדריך לגבאי
- טיפים ארגוניים
- איך עולים לתיבה לאחר לגימת עראק?
איך עולים לתיבה לאחר לגימת עראק?
- פרטים
- קטגוריה: טיפים ארגוניים
- פורסם ברביעי, 22 אפריל 2015 14:52
- נכתב על ידי אלון חאמי
ה' ישמרנו: איך עולים לתיבה לאחר לגימת עראק?
"ויאמר ד' אל משה דבר אל אהרון אחיך ואל יבוא בכל עת אל הקדש.." (טז- ב') " בזאת יבוא אהרון אל הקודש בפר בן בקר.." (טז'-ג'). וברש"י על אתר: ואף זו, לא בכל עת, כי אם ביום הכיפורים.
בטרם נתייחס לפסוקים כדלעיל המעיין יראה שפרשתנו נישנת גם זו הפעם על 'מות שני בני אהרון' על אף שנלמדה בפרשת שמיני. התשובה לדבר בשמיני מצוינות הסיבות למותם ואילו בפרשת אחרי מות האזהרה מפני מותם, ונבהר: חז"ל בפרשת שמיני הרבו בסיבות למותם של בני אהרון כשאחד מהם,ר' ישמעאל אומר: שתויי יין נכנסו למקדש. הטעם לדבר ללמדך ש 'דרך ארץ קדמה לתורה' וכך מצאנו (פסחים קי"ג,ב'): שלושה הקב"ה אוהב אותם: 1) מי שאינו כועס 2) מי שלא משתכר 3) מי שמוותר לאחרים גם אם לפי הדין לא היה צריך לוותר (לדוגמא: אם העליבו אותו). המשותף לכל האנשים שהגמרא מציינת הוא שכולם עוסקים בהתנהגות של אדם כלפי חברו.
מתוך השלושה שהקב"ה אוהב אותם לא מוזכרת שום התנהגות בין אדם למקום! מדוע הקב"ה אוהב דווקא אנשים כאלו? נאמר במסכת אבות: "כָּל שֶׁרוּחַ הַבְּרִיּוֹת נוֹחָה הֵימֶנּוּ, רוּחַ הַמָּקוֹם נוֹחָה הֵימֶנּוּ" כלומר: אדם שאהוב על כל מי שמכיר אותו – גם הקב"ה אוהב אותו. אדם שאינו כועס, לא משתכר (כשהוא שיכור הוא עלול לפגוע באחרים מבלי להרגיש כי הוא לא שולט בעצמו), ואדם שמוותר לאחרים, אנשים שמחים בחברתו ולא מגיעים למריבות איתו. גם הקב"ה אוהב אותו.
ובפרשתנו 'אחרי מות קדושים' חוזרת האזהרה, כדי שלא תחשוב שכביכול הקב"ה חס על כבודו יותר מכבוד הבריות, אומר הקב"ה למשה תזהיר את אהרון 'ואל יבוא בכל עת' (שם) מטעם דרך ארץ. ומצאנו חיזוק לדבר, ארבעה 'דברים הקב"ה שונאן אף אני איני אוהבן: "...והנכנס לביתו פתאום ואין צריך לומר לתוך ביתו של חבירו" (מדרש ויקרא, פרשת אחרי מות).
והדברים מזעזעים מאוד, לפעמים אנחנו מרשים לעצמנו להיכנס לבית המגורים שלנו בפתיחת הדלת פתאום מבלי להיזהר קודם מלדפוק, ואפילו שאנחנו יודעים שאין איש בבית, בטענה שזה הבית שלנו ואנחנו האדונים והבעלים עליו, אך אין נכון דבר אלא זה הפך דרך ארץ, לעולם אדם חייב להרגיל את עצמו לדפוק בדלת בטרם הוא נכנס. ופעם שח רב אחד גדול בפני הציבור שסיבת גמגומו הוא מפני הבהלה בהיותו ילד קטן.. והדברים חמורים עד מאוד מבחינת בין אדם לחברו וכ"ש למקום. נמצאנו למדים ש'דרך ארץ קדמה לתורה ולקורבנות' כנ"ל.
זה גם המקום לעורר אותנו הגבאים והרבנים לשמור על קדושת בית הכנסת ולהתנהג במקום הקדוש הזה בדרך ארץ ויראת מקדש. לא פעם ראיתי שעולים חזנים לתיבה להיות שליחי ציבור אחרי שלגמו (במקרה הטוב) לגימה של עארק (מחיה), או שכר מדינה כזה או אחר, ואין חמור מזה. וכבר אמרו בגמ' שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו-אם כמלאך ד' צבאות הוא, ואיך זה החצוף טוען שהשתייה עוזרת לו לסלסל בקולו כפעמון רח"ל שעליו אמרו "עשאוני ככינור על כן שנאתיה".
והחכם שבקהל יזהיר בתבונה ובדעת לבל יעלוהו וטוב שמי מהקהל שיש לו השפע ידרבנו להפסיק עם המנהג הרע הזה ד' יצילנו.
לכן הירא את דבר ד' יחנך את בניו וקודם את עצמו לדרך ארץ.