שבועות

חג הביכורים, החל שבעה שבועות לאחר הפסח - כלומר, בו' בסיון. החג נמנה עם שלוש הרגלים (ראה רגל) ונזכר בתורה בכינויים אחדים: חג הקציר - "וחג הקציר ביכורי מעשיך אשר תזרע בשדה" (שמות כג טז); חג הביכורים - "וחג שבועות תעשה לך ביכורי קציר חיטים" (שם, לד כב).

 שם זה מאפיין את המצוה המרכזית של החג - הבאת הביכורים לבית המקדש: "ועשית חג שבועות לה' אלקיך, מסת נדבת ידך אשר תתן... במקום אשר יבחר ה' אלקיך לשכן שמו שם" (דברים טז י-יא). בספרות חז"ל מכונה החג "עצרת": ביום זה נעצר חג, ולכן על פי חשבונם חל החג אפוא תמיד בו' בסיון; ואילו הצדוקים טענו, שממחרת השבת הוא היום שאחרי השבת הראשונה שחלה לאחר חג הפסח. המסורת קיבלה את דעת הפרושים, והיהדות כולה, שקיבלה את תורתם, חוגגת בו' בסיון, ובחו"ל - גם בז' בו.

תיקון ליל שבועות

לקט קטעי תורה, משנה, תלמוד, מדרשים וספר ה"זוהר", הנאמרים בליל שבועות. לילה זה הוא מיוחד בכך, שכולו הכנה לקבלת תורה למחרת.

על הפסוק "ויוצא משה את העם לקראת האלקים מן המחנה" (שמות יט יז) מספר המדרש, כי אף שבראש חודש סיון ידע העם על קבלת התורה ושלושה ימים לפני קבלתה נקבעו לו כשלושת ימי הגבלה, היה בליל ו' בסיון שקוע בשינה, ומשה היה חייב אפוא להעירם ולהוציאם אל מרגלות ההר. לכן בא תיקון ליל שבועות "לתקן" מעוות זה של העם.

לליל שימורים זה יוחד גם ספר, הנושא שם זה ("תיקון ליל השבועות"). הוא מכיל את תמצית חמשת חומשי תורה, נביאים, משנה ותלמוד. כן אומרים את מגילת רות, פרק א' מ"ספר היצירה" ואת סדר תרי"ג מצוות ומאמרים מן ה"זוהר". לימוד ליל השימורים נקטע על ידי שיעורים והרצאות תורניות, וכן על ידי שירה וריקודים וטעימת מטעמים, שהוכנו על ידי הנשים. לקראת סוף הלילה תיקנו מקובלי צפת לטבול במקוה ולהתפלל תפילת ותיקין, כלומר - קריאת שמע עם הנץ החמה. בעדות ספרד נתכנה לילה זה "משמארה", ונתייחדו לו פיוטים מיוחדים.