תשובה

עזיבת החטא וחזרה למוטב, המלוות בחרטה

מצות החזרה בתשובה נזכרת פעמים רבות בתורה ובדברי הנביאים: טרם פטירתו קרא משה לעם ישראל: "ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו" (דברים ל-ב). כך גם הנביא הושע: "שובה, ישראל, עד ה' אלקיך, כי כשלת בעוונך. קחו עמכם דברים ושובו אל ה'" (יד ב-ג). וכך גם הנביא מלאכי: "שובו אלי ואשובה אליכם" (ג-ז).

על פי המצווה בתורה, חייב אדם להרהר תשובה בלבו בכל יום; ברם, יש תקופות שבהן יש לנהוג כך באופן מיוחד - חודש אלול, ועשרת ימי תשובה (ובהם ראש השנה ויום הכיפורים). בימים אלה יש לשוב בתשובה, להתודות על החטאים ולהתחייב להימנע מן החזרה עליהם.

בתלמוד (מסכת ראש השנה) מתוארים שלושת הספרים, הנפתחים בראש השנה בבית דין של מעלה: האחד - ספרם של צדיקים, ובו רשומים האנשים שנכתבו ונחתמו מיד לחיים ארוכים; השנים -ספרם של הרשעים, ובו רשומים האנשים שנידונו מיד למיתה; והשלישי - ספרם של בינוניים, שגם מצוות וגם עברות בידם. גזר דינם שלא אלו נשאר תלוי ועומד מראש השנה ועד יום הכיפורים, ובידם לזכות ולהיכתב לחיים על ידי חזרה בתשובה. מכאן נובעת אותה אוירה מיוחדת של הימים הנוראים, שבהם מרבים בתפילה ובאמירת "סליחות".

על פי הפוסקים הראשונים, כוללת התשובה מספר שלבים: הראשון הוא הוידוי - אדם צריך להכיר שחטא ולהודות בו; לאחר מכן באה החרטה - הבעת צער על שהגיע למצב של חטא; ולבסוף - קבלה לעתיד - התחייבות של החוטא כי מעתה ואילך יעשה כל שביכולתו למען לא ישוב לחטוא.

החוזר בתשובה ומיד לאחר מכן שב לחטוא משול לטובל ושרץ בידו.

ר' לוי יצחק מברדיצ'ב ראה ברחוב יהודי רשע וקינא בו. אמר: "אני כל חיי מקיים מצוות, וזה הרשע עובר כל חייו רק עברות; אך בערוב ימיו יכול הוא לחזור בתשובה ולהיות במעלה גבוהה ממני, כי במקום שבעלי תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד".

אמרו חסידי טומשוב: "לא היד היא שצריכה להכות על לבו של לב החוטא - אלא הלב, הוא שצריך להכות על ידו של החוטא".

בהיותו נער, רצה רבי יחיאל מאיר מגוסטינין ללמוד את משחק השחמט. כשסיפרו לו שאחד הכללים שבמשחק קובע, כי אין המשחק יכול לחזור בו ממהלכו - סירב לדעת את המשחק ואמר: "אסור לו ליהודי להכיר בדבר, שאינו מכיר בדרך התשובה והחרטה".

רבי יקותיאל אריה מסטאניסלב היה אומר: "כשם שסימן רע לגופו של אדם, המרגיש בגשמים הממשמשים ובאים, כך סימן רע לנשמתו של אדם, המרגישה בימי אלול הממשמשים ובאים".