על עליות וכספים בבית הכנסת, מאת היועץ הארגוני ר' אלון חאמי

 

 

כולנו מכירים וזוכרים את ראשון הגבאים בתורה הלא הוא משה רבנו ע"ה. שעשה מלאכת השם בחסד ורחמים בצדק ובמשפט.

 

לא אחת נקרא משה רבנו לאיסוף כסף מהעם.

 

שגור תמיד בפי מו"ר הר"ר חיים רבי שליט"א - יראת שמים של אדם בודקים בכסף. אנו רגילים לחשוב שכל מי שנוגע בכסף הוא כבר נהפך בעיני הבריות לחשוד?! אך מה לעשות, זה המחיר שמשלם גבאי או איש ציבור וזה כנראה חלק מהשכר של העלבונות והחשדות שוודאי מצטרפות לזכויותיו שהוא נקי . אומנם הזהירה התורה שלא לחשוד סתם בכשרים כמו שנאמר: "החושד בכשרים לוקה בגופו" - אלא הורו חז"ל " כבדהו וחשדהו". זאת אומרת מותר לאחד מן המתפללים לבקש קבלת תשלום ואו לראות את דו"ח הכנסות והוצאות וכד' שהרי מדובר בכספי ציבור ולא בקניין פרטי. ולא נכון עושים הגבאים שמעלימים מעני הציבור אינפורמציה חשובה זו. התנהגות כזו רק גורמת לחשדות ומריבות וקלקול חלילה. צריך לדעת שגבאי אמיתי לא מפחד לחשוף הכל. למרות זאת כדאי לזכור שאין מצווה להטריד את הגבאי על כל "פיפס קטן". ועל כן הצעתי היא שהגבאי לרשום על לוח קיר פירוט או גילוי נאות בכניסה לביהכ"נ. 

 

ראשית על הגבאי לדעת מי הקהל שלו האם הוא קהל אורגני קבוע, או אורח בחלקו, או אפילו ברובו. שיטת המכירה משתנה לפי קהל היעד. אינה דומה מכירה לאנשים קבועים בה ניתן לדבר בקיצור או בקודים מובנים למכירה לקהל שאינו מוכר. באופן כללי רצוי תמיד לפתוח במילתא דבדיחותא כדי לפתוח את הלב והכיס כאחד, ולאחר מכן להטעים מעט על חשיבות המצווה ורק אחר כך יתחיל למכור את המצוות.

 

כתוב בחז"ל "כתבם על לוח ליבך". היינו שחובה על הקונה והמוכר לזכור את התרומה, אך דא עקא! שהמכירות רבות מאוד וקשה לזכור את כולם וגם אי אפשר לסמוך על הקונה שיזכור כי כולנו לצערנו טרודים הרבה דברים ויש חשש לאיסור נדר, ולא לחינם אמרו בגמ' בנדרים- טוב שלא תידור משתידור ולא תשלם. ולכן טוב להיעזר בפתקים המוכנים קודם עם שמות יחידי הקהל, ושאר אותיות לאורחים ואין בזה חילול יו"ט ושבת, שהרי לצורך מצווה הדבר.

 

אם היו יודעים האנשים את ערך לימוד התורה היו מנחים כל עיסוקיהם ונותנים כל ממונם ללומדי התורה שהיא העיקר. באחת הפעמים שזכינו להיות במעמד הכנסת ספר תורה, פניתי לקהל ואמרתי להם: אתם חושבים שבזה שהכנסנו ספר תורה להיכל נגמר הטקס? לא ולא, הוא רק התחיל. אין מצווה להכניס ספר תורה לארון, להגיף את הפרוכת, ולנעול את ההיכל בשלשלאות ומנעולי ברזל, אלא העיקר ללמוד בו ולקרוא בו וללמדה לאחרים. ולכן ראוי ונכון שהגבאי ימכרו ימי לימוד, או שיעורי תורה, או החזקת אברך, או רב שנותן שיעור בהלכה ומוסר. והשכר לנותן הצדקה הוא פי כמה וכמה מקניית מצווה שגם הן כמובן חשובות.

 

כבר הזכרתי את דברי הגמ' בנדרים על עצם חומרת האיסור על אדם הנודר ולא משלם. ולכן צריך לשאול מורה הוראה האם מותר לפרסם את מי שקונה ולא משלם בכוונה תחילה, והאם מותר למכור לו, אם אנו יודעים שאין לו אפשרות לשלם. זו עצה מאד יעילה שכן אדם מוכן לשלם הרבה כסף בשביל הכבוד. אך מאחר שמדובר בשאלה של כבוד הבריות כדאי כאמור להתייעץ על כך עם מורה הלכה. ואולי כדי להוציא דף חייבים על לוח ביהכ"נ, ומי שרואה את שמו - מוטרד ומעדיף לסגור חשבון החוב. עצה זו פועלת מצויין בתשלומי חוב לוועד הבית למי שהתנסה, והיא עשויה להועיל גם במקרה הזה. אך כמו שציינתי חייב הגבאי להתייעץ על כך עם רב כדי לא להיכשל באיסור לשון הרע או באיסור 'לא תהיה לו כנושה'.

מי ייתן ונזכה בחודש אלול זה להתבשר בבשורות טובות ישועות ונחמות ונזכה לראות עין בעין בשוב ה' לציון, ובא לציון גואל אמן ואמן

 

שנה טובה